עריכת הדף "תקיעת שופר" (פסקה)

==תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת==
ב[[ראש השנה]] שחל ב[[שבת]] בדרך כלל אין תוקעים בשופר. בגמרא, מסביר [[רבה]] את הטעם לכך, שחכמים גזרו שלא לתקוע בגלל החשש שיטלטלו את השופר ברשות הרבים להתלמד בו, ויעברו על [[מלאכת הוצאה]]{{הערה|ראש השנה כט, ב. וכן מבואר במסכת סופרים פי"ט ה"ח. אמנם, במדרש רבה פרשת אמור סוף פרשה כט (אות יב), ירושלמי ראש השנה פרק ד' הלכה א ועוד, מבואר שזה שאין תוקעים בראש השנה שחל בשבת הוא דין תורה (לפי פירוש רוב המפרשים. וכן נקט הרבי בפירוש הירושלמי במאמר יום טוב של ראש השנה [[ה'תשל"ו]], אך ראה אור התורה דרושים לר"ה עמוד א'שה). אך הלכה היא כבבלי.}}. גזירה זו נקראת על שמו: "גזירה דרבה".

לכלל זה ישנם חריגות: בזמן שבית המקדש היה קיים היו תוקעים ב[[בית המקדש]]{{הערה|המשנה בר"ה שם. לפירוש רוב הראשונים (רש"י, רשב"א, ריטב"א, ר"י מלוניל, מאירי ופסקי הרי"ד ר"ה שם. ראב"ד הלכות שופר פ"ב ה"ח. דרשת הרמב"ן לראש השנה דיבור המחיל עוד שנינו)}}, ולחלק מהדעות אף ב[[ירושלים]]{{הערה|רמב"ם הלכות שופר שם ובפירוש המשניות על המשנה שם (פרק ד' משנה א). רבי עובדיה מברטנורא שם}}. לאחר החורבן התקין [[רבן יוחנן בן זכאי]] שיתקעו בכל מקום שיש בו [[בית דין]], כשלרוב הדעות הכוונה ל[[סנהדרין]] או לבית דין [[סמוכים]]{{הערה|ראה בראשונים הנ"ל ובתוספות הרא"ש שם ועוד}}. [[הרי"ף]] תקע בבית דינו, וה[[ראשונים]] פירשו בדעתו שהוא משום שסובר שאין צורך בבית דין של [[סמוכים]] בדווקא{{הערה|ראה שם. רא"ש ראש השנה פרק ד' סימן א. ר"ן על הרי"ף ח, א. טור סימן תרפח}}. אמנם, הרבי מחדש שבית דינו של הרי"ף היה בית דין סמוך, וטעמם של הראשונים הוא טעם נוסף{{הערה|שבת פרשת בראשית תשמ"ה. ושם ביאור נוסף שבית דינו של הרי"ף קידש את החודש אף שאינו סמוך, ועל פי הרמב"ם (שם) בית דין שמקדש את החודש יכולים לתקוע בשופר אצלו, אלא שלדעת הרמב"ם צריך בית דין סמוך על מנת לקדש את החודש}}.

[[הרבי]] מדייק מלשון [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]]{{הערה|אורח חיים סימן תקפח סעיף ד.}}, שלשיטתו, הטעם לדחיית התקיעה בשבת אינו '''רק''' בגלל גזירה דרבה, אלא '''בעיקר''' בגלל שהתקיעה היא {{מונחון|עובדין דחול|דברים שעשייתם נאסרה בשבת בגלל שצורת עשייתם מבטאת אופי של יום חול ולא שבתי}}", אלא שישנו צורך בצירוף גזירה דרבה על מנת לבצע את הדחיה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/295.htm אגרות קודש חלק ב, אגרת רצה]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/308.htm אגרת שח]. וראה גם [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/9/2825.htm חלק ט, אגרת ב'תתכה].}}.

לאחר [[ביאת המשיח]] ובניין [[בית המקדש השלישי]], ישנם כמה אפשרויות בדברי הרבי כיצד ינהג הדין אז: א. יתקעו דווקא בבית המקדש (או גם בירושלים){{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/14/29/265.htm שיחת כ' מנחם אב תשט"ו]. וראה גם בספר השיחות תשמ"ט חלק ב' ע' 713. ועוד}}.  ב. יתקעו גם ביבנה{{הערה|ראה דיבור המתחיל יו"ט של ר"ה תשמ"ג בסופו.}}, או בכל מקום שהסנהדרין נמצאת{{הערה|התוועדויות תשמ"ט ח"ד ע' 297}}. ג. יתקעו בכל ארץ ישראל כי עתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל{{הערה|שיחת ליל ערב ראש השנה תשל"ט (שיחו"ק ח"ג ע' 742 ואילך)}}. ד. יתקעו בכל העולם כי כל יהודי יהיה סמוך{{הערה|התוועדויות תשמ"ח ח"א ע' 204}}. ה. יתקעו בכל העולם כי בביאת המשיח יתבטלו הגזירות{{הערה|ד"ה יו"ט של ר"ה תשמ"ג בסופו. וראה שיחת שבת פרשת תבוא תשמ"ט}}.

===בחסידות===
בחסידות מקשים, כיצד ייתכן שמשום חשש בלבד, שמא הדיוטות יעבירו את השופר ברשות הרבים ויעברו על איסור הוצאה בשבת - ביטלו חז"ל את המצווה לכל עם ישראל. בפרט קשה הדבר לגבי תקיעת שופר, שעל ידה מגיע כל שפע החיים האלקי לעולמות במשך השנה - ואם כן, לכאורה, ביטול המצווה בראש השנה שחל בשבת, מונע מאיתנו את ההשפעות העליונות של השופר!

ההסבר לכך הוא, שמטרתה של תקיעת השופר היא לעורר אצל הקב"ה את ה[[תענוג]] וה[[רצון]] למלוך על העולם. כאשר ראש השנה חל בשבת, אין כל כך צורך לעורר את העונג העליון, מכיוון שהשבת עצמה מהווה התגלות של עונג. העונג הוא חלק עיקרי ממהותה של השבת, שכן היא באה לאחר סיום המלאכה ב[[בריאת העולם]] בששת ימי המעשה, ואז מתעורר עונג רב כביכול למראה המלאכה שהושלמה. עונג זה, בשבת הראשונה של הבריאה, חוזר וניעור מדי שבת. לכן השבת עצמה פועלת את מה שעושה תקיעת השופר. [[הרבי]] מוסיף ומדגיש, שהיות והעולם נברא מלכתחילה בשביל התורה וישראל, לכן לא ייתכן שקביעות הזמן בבריאה או כל דבר אחר שמשמש חלק מהבריאה, יפריע לעם ישראל לקיים מצוות - ולכן חייבים לומר שפעולת התקיעות קיימת גם בלי המעשה עצמו{{הערה|לקוטי שיחות חלק ז' עמוד 52.}}.

עם זאת, בבית המקדש כן תקעו בראש השנה כשחל בשבת. הסיבה לכך היא שדרגת התענוג הנמשכת בבית המקדש היא עמוקה ונעלית יותר מזו שבשאר המקומות, ודרגת תענוג זו לא יכולה להימשך על ידי יום השבת. בבית המקדש היה נמשך [[מקור התענוגים]] ([[שעשוע המלך בעצמותו]]) - דרגת תענוג עמוקה וגבוהה יותר מתענוג פרטי כתוצאה מגורם חיצוני. התענוג שעל ידי קיום המצוות שלנו, וכמוהו התענוג מהשלמת הבריאה בשבת, הוא תענוג חיצוני, אך במקדש הצליחו לעורר את התענוג הפנימי והתקיעה נצרכה גם בשבת{{הערה|1=ראה באריכות [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/33/56a.htm לקוטי תורה ראש השנה נו, א ואילך]. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43366&st=&pgnum=171&hilite= סידור עם דא"ח שער התקיעות רמ, ג] ואילך. אוה"ת ר"ה (כרך ה) ע' ב'קט ואילך. המשך יו"ט של ר"ה תרס"ו ותש"ג בתחילתם. [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/1/7/index.htm ד"ה יו"ט של ר"ה תשמ"ג]. ועוד.}}.