עריכת הדף "יובל" (פסקה)

==== שנת השמיטה ושנת היובל ====
השנה ה-50 היא יותר גבוהה מבחינה רוחנית מהשנים הקודמות (השמיטה). מהות גילוי זה היא המשכה של הקדושה העליונה, שהיא מעבר לכל בחינה של בינה, ומובילה להתחדשות גדולה מאוד בעולמות. לכן, שנת היובל מהווה את השיא של כל שנות השמיטה, כשבעה מחזורים של שמיטות (49 שנה) מצטרפים לשנת ה-50.
===== שנת השמיטה: גילוי של הוויה של זעיר אנפין =====
שנת השמיטה, שהיא שנת מנוחה וקדושה, מייצגת גילוי של הוויה ברמה של זעיר אנפין, שהיא ההתפשטות האלוקית המנהיגה את העולמות התחתונים. בשנת השמיטה, ההתבטלות ו"השביתה" של האדם ושל העולם גורמת לגילוי אלוקי שקשור באופן ישיר לבחינה של חכמה ובינה.

===== שנת היובל: גילוי שם הוויה דלעילא =====
שנת היובל, לעומת זאת, מייצגת את גילוי שם הוויה דלעילא – שם אלוקי נעלם וגבוה, שמאחד את כל העולמות ומביא את התכלית של הבריאה. שנת היובל מתאפיינת בגילוי של חכמה עליונה, שהיא מעבר לבינה – זו שפעולתה מכילה את כל הבריאה ומובילה להשגת הגילוי העליון ביותר.

===== קשר בין שבע שמיטות לשנת היובל =====
הבנת הקשר בין שבע השמיטות לשנת היובל נוגעת למעבר מתודעה של ספירת שבע (שבעה ימים, שבע שנים) לעד 50, שהיא גילוי של "שער החמישים" של בינה. כמו שבספירת העומר סופרים 49 ימים, ולאחריהם מגיע יום החמישים, הגילוי של חג השבועות – שער החמישים – בדרך ממילא (לא סופרים את יום החמישים), כך גם בשמיטה – אחרי שבע שמיטות, תוקף שנת היובל, שהיא שנת ה-50, מהווה גילוי של אור אלוקי הרבה יותר נעלה וגבוה ממה שנראה בשנים הקודמות.

במובן הזה, שנת היובל מייצגת את ההשלמה הרוחנית של כל התהליכים שהיו עד אז – עבודה שנמשכה בשבע שמיטות, אשר כל אחת מהן מייצגת את "שערי בינה" שנמסרו למשה רבנו. אך על ידי סיום של 49 שנים מגיעים לשנת החמישים, שהיא "שער החמישים" שמהותו היא הממוצע בין חכמה לבינה.
וזהו מה שכתוב בתורה, "וקדשתם את שנת החמישים", שצריכים להמשים מבחינת קודש העליון – חכמה, לבינה – שער החמישים.