עריכת הדף "שניים מקרא ואחד תרגום" (פסקה)

==מקורו==
חייב כל אדם לקרוא בכל שבוע את פרשת אותו השבוע - שניים מקרא ואחד תרגום{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] ח, א-ב. ועוד מובא בגמרא שם {{ציטוטון|אמר [[רבי יהושע]] לבניו: אשלימו פרשיותייכו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום}} וראו מ"ש בעל הטורים (ריש פרשת שמות) וז"ל: ואל"ה שמו"ת בנ"י ישרא"ל - ו'אדם א'שר ל'ומד ה'סדר, ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום". ב'קול נ'עים י'שיר, י'חיה ש'נים ר'בות א'רוכים ל'עולם". וראו ספר העתים (סי' קעט, בשם רב מתחיה גאון): "לתמיד חכם, אע"פ שהוא חושק לדרוש בתלמוד אל יפשע מלהשלים פרשיותיו".}}, אף על פי ששומע הפרשה כל שבת בציבור. אודות חשיבות אמירת שניים מקרא ואחד תרגום בזמנה, ניתן ללמוד מן האמור בגמרא: {{ציטוטון|כל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו}}{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] שם. וראו ספר חסידים סי' שא: יהודי אחדאדם לא היה קורא שנים מקרא ואחד תרגום שמאריכין לו ימיו ושנותיו כי אמר אני קץ בחיי למה אקרא, אמר ליה החכם.. לא דברה התורה על תוכחות שמי שאינו חושש בהם יעשה מה שלבו חפץ ולא נאמרו הברכות על מי שאינו חושש בהן להיות פטור שאין דומה לשכיר יום שאדם יכול לומר אם תעבדני בטוב אני אוסיף על שכרך כי השכיר יכול לומר איני חפץ לעבוד לך ואיני חפץ לעבוד בשכירותך. אלא לעבד קנין כספו דומה שאין העבד עושה תנאי לרבו.. אמר הקב"ה עשו רצוני כדי שייטב לכם ולבניכם לעולם ודברי תוכחות אם לא תעשו רצוני אבל כנגד העושים מאהבה לא אמר שכרם כי אין קץ לשכרם לכך יקרא אדם שנים מקרא ואחד תרגום לשם מי שאמר למען תהיה תורת ה' בפיך.. ומ"מ הקב"ה יאריך ימיו שנותיו ואל יסמוך על תנאי שנאמר (דניאל ג, יח) "והן לא ידיע להוי לך מלכא די לצלמך לית אנחנא פלחין" וכתיב (פ' שופטים יח, יג) "תמים תהיה עם ה' אלקיך".}}, כשהכוונה "פרשיותיו עם הציבור" היא, לפרשה הנקראת בציבור באותו השבוע{{הערה|ראו שולחן ערוך אדמו"ר הזקן או"ח סרפ"ה ס"א.}}.

בטעם תקנת קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, יש שביארו שהתקנה נועדה מעיקרה בכדי שיתכונן האדם ל[[קריאת התורה]] ב[[תפילת שחרית של שבת]]{{הערה|ראו שו"ת תרומת הדשן (סי' כג) בשם [[רבנו חננאל]], שהעיקר התקנה נתקנה כדי שיהיה כל אדם רגיל במה שקוראים בציבור (וראו שו"ת אג"מ או"ח ח"ג סי' מ הביאור בזה) - ולפי זה יהיה חובה לקרוא אף את פרשיות יו"ט וד' פרשיות. אמנם להלכה אין חובה אלא לקרוא את פרשיות השבוע שמו"ת (תרוה"ד שם, ובח"ב סי' קע. שולחן ערוך או"ח סרפ"ה ס"ז, ושולחן ערוך אדמו"ר הזקן שם ס"ט).}}. אך מעבר לכך, יש שכתבו שיש בה משמעות פנימית - שכל אחד מישראל ילמד [[חמשה חומשי תורה]] ויהיה בקי בהם, ויסיים פעם בשנה את כל התורה{{הערה|ראו תרומת הדשן שם בשם רבנו שמחה: "דעיקר החיוב דאצריכו רבנן להשלים פרשיות עם הציבוד, היינו שכל אחד מישראל יקרא לעצמו את כל התורה מראש ועד סוף בכל שנה, כמו שעושים הציבור.}}.

אודות הסדר של אמירת מקרא פעמיים ותרגום פעם אחת, יש שכתבו שהוא זכר לנתינת התורה פעמיים ב[[לשון הקודש]] - ב[[סיני]] וב[[אוהל מועד]]- ותרגומה "[[באר היטב]]"{{הערה|ראו מט"מ סי' תסד: "ושמעתי הטעם למה צריך להשלים פרשיותיו, הוא כנגד התורה שנכתבה שלשה פעמים, פעם ראשון ב[[הר סיני]] שנית ב[[אוהל מועד]], שלישית באר היטב. משום הכי אנו קורין כל פסוק שני פעמים, ושלישי תרגום כנגד כל באר היטב".}} ויש שביארו שהוא כנגד שלושת הרבדים בתורה - נגלה, נסתר והרובד הנעלם מעיני כל אדם{{הערה|כ"כ [[מהר"ל מפראג|המהר"ל]] (תפארת ישראל פי"ג): "שיש לתורה ג' מדרגות; המדרגה האחת, מדרגה הנגלית לכל אדם. המדרגה השנית, היא הנסתר בתורה, שאינו מובן רק לחכמים ולנבונים. המדרגה השלישית, היא שיש בתורה דברים מורים על [[עולם הבא]], ודבר זה לא יושג לשום אדם, כי "עין לא ראתה אלקים זולתך" ([[ספר ישעיה|ישעיה]] סד, ג), וכל (הנבראים) [הנביאים] לא ראו רק עולם הזה, לא עולם הבא, שהוא עוד יותר במעלה, שעליו נאמר "עין לא ראתה אלקים זולתך" ולפיכך יש לקרות התורה שנים מקרא ואחד תרגום.. כי התרגום אינו נחשב לשון כלל, כמו שאמרו (מגילה י, ב) "והכרתי לבבל שם ושאר" ([[ספר ישעיה|ישעיה]] יד, כב), אלו כשדים, שאין להם כתב ולשון. ובארנו זה במקומו, כי לשון ארמי, שהוא לשון בבל, אינו נחשב לשון.. ועוד, שאין מלאכי השרת מבינים זה הלשון, כחז"ל, שהרי אמרו ([[מסכת שבת|שבת]] יב, ב) ישראל ששואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאינו לשון המלאכים. ולכך פעם שלישית הוא תרגום, כי הוא כנגד עולם הבא , שאין שייך למלאכים עולם הבא, כי אם לישראל, כמו שהוא ידוע. והוא דבר מבואר ברור למשכילים, שאין ספק בזה כלל למי שיודע ברזי התורה, ונתבאר במקום אחר. מכל מקום הדברים מבוארים, כי התורה הזאת גבוה על גבוה, ומדרגה על מדרגה יש לה, עד עולם הבא".}}. על קריאת שניים מקרא ואחד תרגום נאמר שהיא מגדר קיום חובת תלמוד תורה, ובקריאתה בביתו יכול להשכיל יותר בהבנת הדברים מאשר בקריאה בציבור{{הערה|וז"ל בעל ה'חינוך' בהקדמתו ל[[ספר החינוך]]: "אחת מן המצוות, והיא עיקר ויסוד שכולן נשענות עליו, היא מצות לימוד התורה.. ועל כן קבענו לנו חז"ל לקרות חלק אחד מספר התורה במקום קיבוף העם, שהוא [[בית הכנסת]], ועוד חייבונו חז"ל לקרותו כל אחד מישראל בביתו בכל שבוע ושבוע כמו שקורין אותו במקום הקיבוץ.. כדי שישכיל בדברים יותר בקרותו אותו בביתו" וראו מ"ש [[השל"ה]] ([[מסכת שבת]], נר מצווה, אות יז) ש"כשקורא שמו"ת ישים לבו ועיניו להתבונן במה שקורא הן ממצוות התורה, הן במידות, הן בדרכי מוסר., הן בכל תועלת אשר יכול להוציא מכל ענין וענין. ויקרא כדי ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים". ובכה"ח (סרפ"ה סק"ד): "וכתב בס' מגיד מישרים למרן הק', וז"ל: והטוב בעיניך שאתה קורא הפ' שנים מקרא ואחד תרגום ברהיטא כחותה על הגחלים לפרוק עול מעליך, והלא יש לך לזכור מאמר רשב"א אל תעשה תפילתך וכו', אבל צריך לקרות הפרשה בנחת ולהרגיש בדיקדוקיה ולתרץ אותם, ומה שלא תוכל לתרץ - עיין במפרשים.}}.

[[תרגום אונקלוס]] אינו מתרגם תרגום מילולי גרידא, אלא אף מבאר דברים שלא ניתן להבינם מהמקרא עצמו. לכן כתבו ה[[ראשונים]] שלא ניתן לצאת ידי חובת תרגום ב[[קריאת התורה]] ללשון לעז, משום שהתרגום הארמי לא רק מתרגם אלא אף מפרש{{הערה|וז"ל הרא"ש (ברכות א, ח): "יש מפרשים דהוא הדין לכל הלועזות - לעז שלהן הוי כמו התרגום. כי התרגום הוא בשביל עמי הארץ שאינם יודעים לשון הקודש, ואם כן הוא הדין לעז למכירין בו. ולא נהירא, לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא.. ונראה שהקורא בפירוש התורה יוצא בו ידי חובה תרגום, כיון שמפורש בו כל מלה ומלה".}}. יתר על כן הביאו הפוסקים את המקובל מפי קדמונים, שמעלת התרגום היא שזכה וניתן מסיני{{הערה|וכפי שאמרו חכמים שהתרגום היה מצוי כבר בימי עזרא, אלא שנשכח והיה צורך לחדש תרגום ואח"כ "חזרו ויסדום" ([[מסכת מגילה|מגילה]] ג, א). וראו [[רש"י]] ([[מסכת קידושין|קידושין]] מט, א ד"ה הרי זה): "אונקלוס כשהוסיף לא מדעתו הוסיף שהרי בסיני ניתן אלא שנשתכח וחזר ויסדו כדאמרי' במגילה ושום שכל זה תרגום", וראו תוס' שם ד"ה המתרגם. וראו הל' ת"ת לאדמו"ר הזקן פ"א קו"א סק"ב.}}.