עריכת הדף "שמחה" (פסקה)

== שמחה של מצווה ==
{{ציטוט צף|השמחה הכי גדולה שיכולה להיות אצל יהודי היא, כאשר הוא יודע שבכל מצב בו הוא נמצא.. הוא קשור לקב"ה . . וכאשר יהודי מתבונן בכך הרי זה מביא אותו לשמחה גדולה ביותר, ושמחה כזו שמשנה גם את חייו '''הגשמיים''' . . כשאדם שמח - הוא עצמו חי חיים שמחים, שמחה כזו שמשפיעה על כל מעשיו ועל כל דבר שהווא בא אתו במגע, והוא משמח גם אחרים בסביבתו. ושמחה זו מכניסה הצלחה יתרה בכל פעולותיו וכל חייו - כנראה במוחש. כלומר, שנוסף לכך שע"י שמחה נעשים "בן עולם הבא" - הוא נעשה גם "בן עולם הזה" אמיתי, שחייו בעולם הזה הם חיים אמיתיים, שמחים ומוצלחים . . ההכנה והכלי לזה על ידי השמחה בזמן הזה מעין ד"ימלא שחוק פינו", ובפרט בדורו של כ"ק מו"ח אדמו"ר ששמו "יוסף יצחק" מרמז על הוספה בצחוק ושחוק ושמחה.|שיחת ש"פ תרומה|תשנ"ב}}

בתהילים כתוב{{הערה|תהילים פרק ק}} "עבדו את ה' בשמחה" מכאן שצריכים לקיים את המצוות בשמחה, ובפרט שמובא בתורה שכל ענין התוכחה הוא "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" ומבאר אדמו"ר הזקן{{הערה|ליקוטי תורה תזריע}} שבאמת העונש נמשך מחמת החטא אלא שאף על פי כן אילו היה עובד את ה' בשמחה של מצווה היה גודל כח שמחה זו, שמעורר השמחה למעלה כביכול, לבטל את הדינים. וכן נפסק ברמב"ם "השמחה שישמח האדם בעשיית המצווה ובאהבת הא־ל שציוה בהן עבודה גדולה היא".

השמחה האמתית בקיום ה[[מצוות]], באה מ[[אהבת השם]] שבאה מדביקות אמיתית, וכמו שמצינו ב[[רב ברונא]] שלא פסק חוכא מפומא כולא יומא משום שסמך גאולה לתפילה כו', וכמו שמצינו ב[[רבה]] דהוה קא בדיח טובא ואמר [[תפילין]] קא מנחנא כו', וכן [[רבי זירא]] ב[[מסכת ברכות|ברכות]]{{הערה|ריש פ"ה.}}. ענין השחוק הזה, הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית|בנפשו]] במה שסמך גאולה ל[[תפילה]] או ב[[מצות תפילין]]{{הערה|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת [[אהבה ויראה]] בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'{{הערה|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}.

במקומות רבים בתורת החסידות מודגש שהכפילות בלשון הפסוק המורה על ההכרח בעבודת השם מתוך שמחה, "בשמחה ובטוב לבב", מורה על כך שלא מספיק להיות בשמחה סתם, והשמחה צריכה להיות בריבוי דווקא{{הערה|'שיר המעלות' יום ב' של ראש השנה תשי"ט, אגרות קודש חלק י"ח אגרת ו'תקכז, ו'תקמו, אגרת מתאריך ט' מר חשון תשי"ט (הוספה לקונטרס ועד הנחות בלה"ק משפטים תשפ"א). ועוד.}}.

הרבי אומר; שעניין השמחה (בעשיית המצוה) אינו הידור או ענין פרטי בלבד, אלא עניין עקרי שנוגע לכללות העבודה דקיום המצוות, כי, בשעה שאדם שמח בעשיית המצווה, הרי זה מורה שעבודת ה' חביבה עליו, ואם אינו שמח הרי הוא פוגע חס ושלום בכבוד המקום{{הערה|תורת מנחם שמחת בית השואבה תשט"ו עמודים 13 14 בביאור דברי הרמב"ם הלכות לולב פ"ח הלכה י"ד}}.