עריכת הדף "עבד עברי" (פסקה)

== בנגלה ==
מקורו של קנין עבד עברי הוא בספר שמות{{הערה|שם=מקור|פרשת משפטים, כא א-ו.}}: {{ציטוטון|כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ}}.

התורה רואה בעצם העבדות של יהודי דבר לא טבעי ולא נכון, המתאפשר רק במצבים מיוחדים: "עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד"{{הערה|ויקרא כה, מב.}}.

===מכירה לעבדות===
אדם יכול להימכר לעבד באחד משתי האופנים:
#'''עבד הנמכר על ידי בית דין{{הערה|שמות כא, ב. דברים טו, יב.}}:''' - אדם שגנב ואין לו כיצד לשלם את מחיר הגניבה, בית דין מוכרים אותו ומשלמים על הגניבה בתשלום שקיבלו עבורו.
#'''עבד המוכר את עצמו{{הערה|ויקרא כה, לט.}}:''' אדם מישראל שאין לו את צרכי הקיום היום-יומיים, יכול למכור את עצמו.

===הגדרת הקנין===
מסוגיות רבות בש"ס מוכח שעבד עברי קנוי רק למעשה ידיו אך גופו לא קנוי לאדון, ואילו לדעת רבא - אכן גופו קנוי.

הגדרה זו משליכה על דינים שונים:
*עבד עברי שנמכר לכהן, אינו יכול לאכול בתרומה, אף שעבד כנעני כן יכול, כיון שבהגדרה ההלכתית שלו אינו שייך לכהן.
*ידו של העבד עברי אינה כ'יד ארוכה' של רבו{{הערה|בבא מציעא צט, א.}}.

===התחייבות האדון כלפיו===
חז"ל אומרים כי "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו"{{הערה|מסכת קידושין דף כב.}}, דבר המבטא את ההתחייבויות הרבות כלפיו.

היחס של האדון לעבד צריך להיות מכבד ולא כיחס לעבד{{הערה|ויקרא כה, לט.}}, אסור לו להטיל עליו לבצע עבודות בזויות או עבודות שאין להן קצבה, והוא צריך להעניק לו מאכל משקה ותנאי מגורים כמו שיש לו עצמו, ואף להעדיף את צרכיו של העבד על שלו.

באם העבד היה נשוי קודם למכירתו, על האדון לפרנס במשך התקופה גם את בני משפחתו.

כאשר העבד משתחרר (במידה ומדבר בעבד שנמכר על ידי בית דין), צריך האדון להעניק לו מתנה מהרכוש שלו (תבואה ובעלי חיים) בשווי מינימלי של שלושים סלעים, על מנת לאפשר לו להתחיל בצורה טובה את חיי החירות שלו. על האדון מוטל גם להשתדל להעניק לו ברוחב יד כפי יכולתו, בדומה ל'הענקה' שהקב"ה העניק לבני ישראל כאשר השתחררו מעבדות מצרים.

===שחרורו===
עבד עברי יכול בכל זמן שרוצה לפדות את עצמו באמצעות חישוב התשלום ששילם האדון בחלוקה לתקופה של שש שנים, ובגרעון התקופה שכבר עברה, כך שישלם רק על הזמן שנותר עד לשחרורו.

עבד שלא פדה את עצמו בתוך תקופת העבדות, יוצא עם סיומה של השנה השישית, או בהגיע שנת היובל (אפילו אם הוא עבד נרצע).

===עבד נרצע===
עבד עברי שרצה בסיומה של תקופת העבדות להישאר לעבוד אצל אדונו, מבטא בכך כעין מרידה במלכות שמים, ולכן רוצעים את אזנו במרצע, כפי שהתורה מפרטת את דיניו{{הערה|שם=מקור}}: {{ציטוטון|וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹקים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם}}.

בשונה מהמכירה הראשונה שהייתה לתקופה מוגבלת ובעבור תשלום, הארכת תקופת העבדות ללא תמורה מסמלת את רצונו של העבד להשתעבד לאדון אחר תחת שיעבודו לאדון האמיתי, הקב"ה.