עריכת הדף "נסיעה לרבי" (פסקה)

==תוכן הנסיעה==
[[קובץ:נוסעים לרבי2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נוסעים לרבי]]
מנהג הנסיעה לרבי החל כבר בזמנו של [[הבעל שם טוב]], בדור הראשון של התייסדות [[תנועת החסידות]], והוא קבע אותה ל"חק בתוככי החסידים"{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_31619_441.pdf אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ג' עמוד תא].}}, כלשונו של [[אדמו"ר הריי"צ]].

הנסיעה לרבי נועדה לחזק את הקשר ה[[פנימיות|פנימי]] וה[[נפש]]י בין החסיד אל הרבי והיא אחת מדרכי ה[[התקשרות]]{{הערה|מלבד התוכן הסגולי שבנסיעה, גם מהפן ה[[הלכה|הלכתי]] ישנו חיוב על האדם להקביל את פני רבו ב[[יום טוב|חגי ישראל ובמועדיו]], אך דבר זה אינו חיוב ממשי ונוהגים להקל בו.}}.

[[הרבי]] אף התבטא כי {{ציטוטון|כאשר חסיד בא אל רבו - נעשה אצלו תכלית הביטול דמציאותו הקודמת, ונעשה בזה מציאות חדשה}}{{הערה|משיחת שבת פרשת נשא תשמ"ח, מוגה. התוועדויות תשמ"ח חלק ג' עמוד 464.}}. בהתוועדות במהלך ביקורו של הרבי בפריז בשנת [[תש"ז]], אמר הרבי כי "מי שראה את הרבי כמובן שצריך לנסוע לרבי, אך מי שלא ראה את הרבי הרי זו שאלה של פיקוח נפש"{{הערה|[https://media.chabad.info/chabadinfoheb/wp-content/uploads/2024/09/14-09-2024-19-02-56-קובץ-הכנה-פ״ה-לקריאה.pdf קובץ הכנה לנסיעה לרבי, עמ' 47], תשרי [[תשפ"ה]].}}.

החסידים מתייחסים אל הנסיעה לרבי כאל מצוות [[עליה לרגל]]{{הערה|התייחסות דומה מצד [[הרבי]] ניתן למצוא בשיחות ומכתבים שונים. לדוגמא: מכתב מ[[כ"ח תשרי]] [[תש"ח]] (הודפס ב[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)]] חלק ב' עמוד רנו). [[שיחת קודש]] [[שבת]] [[פרשת נח]], [[ו' חשון]] [[תשמ"ז]] (נדפס בסדרת ה[[תורת מנחם התוועדויות|התוועדויות]] לשנה זו עמוד 465).}} ומשתדלים להגיע לבקר אצל הרבי לפחות פעם בשנה, על מנת לשאוב כוחות וחיות ל[[עבודת ה']] במשך השנה כולה{{הערה|[[פתגם חסידי|פתגם-צחות חסידי]] ידוע אומר: "רבי לא שנא - חייא מנין" - אם לא נמצאים אצל הרבי לפחות פעם בשנה, חיות מנין תהא?!".}}.

הנסיעה כל כך חשובה אצל החסידים, עד שכאשר הוקם [[איגוד תלמידי התמימים]] ביוזמת והוראת [[אדמו"ר הריי"צ]], אחת מתקנות היסוד בה היה מחוייב כל אחד מהחברים הייתה לבוא אל הרבי לפחות פעם בשנה.

===אופן הנסיעה===
מפאת החשיבות הרבה שהחסידים מייחסים לנסיעה לרבי, היו חסידים רבים שהקפידו להגיע לרבי בהליכה רגלית, כפי שהיו נוהגים בעליה לרגל בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים.

החסידים הסבירו את מעשיהם, באמרם שאינם רוצים 'להתחלק' עם הסוס והעגלה בזכות שיש להם בנסיעה לרבי{{הערה|מסיפורו של [[אדמו"ר הריי"צ]] אודות ר' שלמה המלמד מ[[נעוועל]], (הודפס ב[[אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ]] עמודים רסט-רע).}}.