עריכת הדף "ליקוטי אמרים - הסכמה א'" (פסקה)

==הקדמה==
כשהדפיס [[אדמו"ר הזקן]] את [[ספר התניא]] שלח שליח מיוחד לר' [[משולם זושא מאניפולי | זושא מאניפולי]] שיתן לספר את הסכמתו, ואכן רבי זושא כתב את הסכמתו הנלהבת לספר התניא, בה מכנה את [[אדמו"ר הזקן]] בתוארים "הרב האי גאון, איש אלוקים קדוש וטהור אספקלריא המאירה".

לפי גירסא אחרת: באסיפה מסויימת שהתקיימה אצל רבי זושא מאניפולי, בהשתתפות תלמידי [[המגיד ממזריטש]], הופיע אדמו"ר הזקן. שאלו רבי זושא: מה הבאת מ[[רוסיה]] המגושמת? הוציא [[אדמו"ר הזקן]] את קונטרסיו, והביאו לרבי זושא מאניפולי ורבי [[יהודה לייב הכהן]]. ב[[לילה]] הלכו לישון התלמידים אצל רבי לייב, ורבי זושא ורבי לייב עיינו בכתבים. במהלך הלימוד בכתבים שניהם נתלהטו מאוד מהספר, וב[[בוקר]] הורו ל[[אדמו"ר הזקן]] להדפיסו. 

פרץ אדמו"ר בבכי ואמר: הגדולים אינם זקוקים לספר זה, ולקטנים לא תהיה ממנו תועלת. אך הם השיבו לו: הגדולים צריכים לו וגם לקטנים תהיה תועלת!{{הערה|1= ר' מאיר אבצן, שמע מהחסידים ר"י מתמיד, ור' [[בערל יפה]]. ספר 'בן לאשרי'.}}

בהסכמתו כותב "וטוב אשר עשה ואשר הפליא ה' חסדו ונתן בלבו הטהור להראות עַם ה', דרכיו הקדושים".
בקשר לכך, מסופר כי רבי זושא התבטא בעת כתיבת הסכמתו זאת: "תמהני, כיצד יכול היה להכניס אלוקים כל כך גדול בתוך ספר כל כך קטן".