עריכת הדף "טעמי המקרא" (פסקה)

== המקור לטעמים ==

ישנם חילוקי דעות בנוגע למקורם של טעמי הנגינה וסימניהם, לרוב הדעות המנגינה של הטעמים היא [[הלכה למשה מסיני]]{{הערה|להרחבה בנושא, ראו: מיקרופדיה תלמודית:טעמים (טעמי המקרא) – ויקישיבה.}}. 

בנוגע לצורות הטעמים, יש מהראשונים שכתב שצורתם בכתב של הטעמים - אנשי כנסת הגדולה תיקנום {{הערה|מחזור ויטרי אבות א, א.}} ויש שכתבו בדעת הראשונים שאף צורות הטעמים מסורות הן בקבלה מסיני {{הערה|מיקרופדיה תלמודית:טעמים (טעמי המקרא) – בשם: מאור עינים אמרי בינה נט; מסרת המסרת הקדמה שלישית, בשם ספר הסמדר לר' לוי בר' יוסף; ערוגת הבושם כו.}}, וניתנו בתמונתן ובצורתן למשה בעל פה, ונמסרו הצורות ומשמעותן בעל פה מדור לדור עד הזמן שהותר לכותבן {{הערה|ערוגת הבושם שם.}}.  (כך גם משמע מספרי הקבלה; שמות הטעמים נתפרשו בספר הזוהר על פי הקבלה {{הערה|זוהר בראשית דף כד ב, תרומה דף קנח א, תיקוני זוהר מז א.}} וכדלהלן שאף שמותיהם עברו בקבלה מדור לדור).

הרבי כותב: "על פי המקובל באומתנו - הטעמים ניתנו מפי הגבורה, וכמו שכתב בפרדס להרמ"ק, בתחילת שער כח (בנוגע לנקודות) וזה לשונו: המפורסם בכל חכמי ישראל קבלה מפה אל פה מעזרא הסופר והוא קיבל מפה אל פה עד משה רבינו ע"ה מסיני מפי הגבורה שהנקודות למיניהם הם כו'. ועיין שם שער כ"ט דמוכח דגם שמות הטעמים בקבלה הם ולכן גם בהם נרמזים כמה וכמה ענינים.
והוא דלא כר' אליהו בחור וכו' דרצו לומר שנתקנו הטעמים והנקודות לאחר זמן, וכבר באה השקלא וטריא בזה באריכות בכמה ספרים (עיין גם כן פקועת שדה לבעל המחבר ספר שדי חמד) אבל לאחר שנתגלה ספר הזהר ותקוני זהר - הרי כל המאמין בהכתוב בהם במילא יאמין דהנקודות והטעמים מפי הגבורה ניתנו"{{הערה|אגרות קודש, חלק ד, עמ' שפו. וראו שם את המשך המכתב.}}.