עריכת הדף "דבר מלכות בהעלותך (א')" (פסקה)

==תוכן השיחה==

הפסוק "[[פרשת בהעלותך|בהעלותך את הנרות]]" מבטא את העבודה הכללית של [[יהודי]] להדליק ולהאיר את עצמו וחלקו בעולם ב"נר מצווה ותורה אור", באופן "שתהא שלהבת עולה מאליה"{{הערה|כפירוש רש"י.}} שיאירו ללא צורך בפעולת המדליקה.

עבודה ד"מאליה" היא בב' אופנים:

א. אע"פ שמציאות היהודי מלכתחילה לא מאירה ולא שייכת לאור זה, צריך לזכך ולהרגיל את הגוף עד ש"הרגל נעשה טבע" שני או ראשון, שיקיים [[תורה]] ו[[מצוות]] "מאליה" אע"פ שזהו דבר נוסף על מציאותו וצריך להרגילה לכך, ובאופן ד"[[מעלין בקודש]]" לא להישאר במקום אחד.

ב. ועי"ז ומיד לאחר מכן מגלים שגם מציאותו האמיתית של גוף היהודי קשורה מלכתחילה באלוקות, עם כח העצמות, ואינו דבר נוסף על מציאותו. לגבי עבודת עצמו, מעבר לכח שמקבל מהקב"ה, הוריו ומחנכיו - צריך ללמוד ולהתייגע בשכלו יותר מרגילותו, שיהיה נחקק בזכרונו, ולהרגיל את גופו לעלות בקודש, ולהשפיע על זולתו, שגם כאשר המשפיע והרב הולך נשאר הוא מעצמו מאיר, וגם שעוסק "לשם שמים" בדברי הרשות, החפץ הגשמי שמקיימים בו המצווה בעצמו ייהפך ל"קדושה" שאינה זקוקה לכח עליון להמשיך בה קדושה, ואדרבה היא פועלת באדם (כמו "נקיטת חפץ" וקורבנות) - שמזכירה ומעוררת את היהודי אודות עבודתו.

ושלימות העבודה היא שחודרים בחלק הכי תחתון, שגם הוא יאיר "מאליה", להפוך את החושך לאור (עבודת בעלי תשובה), וזוהי אבן הבוחן האמיתי (כידוע שדווקא ע"י הגבהת החלק הכי תחתון, מגביהים את כל הבנין).

ושע"י הדור האחרון בגלות נעלה את כל הדורות שלפנ"ז, ונהיה הדור הראשון לגאולה, וע"י הוספה באור הנ"ל בשמחה וחיות, נעמוד ונתכונן [[לקבל פני משיח צדקנו]] ב{{ה|גאולה האמיתית והשלימה}}.