עריכת הדף "מסכת מכשירין" (פסקה)

'''מסכת מכשירין''' מ[[סדר טהרות]], בה יש ששה פרקים, היא מסכת העוסקת בהכשר לקבל טומאה, כאשר נופל על דבר אחד משבעת המשקים שהם{{הערה|פ"ו מ"ד.}}: [[טל]], [[מים]], [[יין]], [[שמן]], [[דם]], [[חלב]], ו[[דבש]] דבורים{{הערה|אך דבש צרעים אינו אחד משבעת המשקים.}}

יסוד המסכת הוא הפסוק "וכי יותן{{הערה|ויקרא י"א ל"ח.}}", ממנו נלמד כי גם אם השבעה המשקים באו בעל כרחו של האדם, הם מכשירים לקבל טומאה, שכן במשמעות המילה "יותן" משמע שבאו מאליהם. עם זאת, יש תנאי נוסף, שעל האדם להסכים ולשמוח בכך שהמשקים באו על הדבר, שכן כתוב "יותן" בלי וי"ו, כדי ללמד שהיא צריכה להיות כמו "יתן" - באופן של נתינה, שהאדם עצמו שמח ומסכים בכך.

אחד מהנידונים במסכת הוא דין "ניצוק", שעל פי ההלכה אינו נקרא חיבור, וכאשר האדם יוצק מכלי אחד לכלי שני, אין המים שבשני הכלים מחוברים זה לזה, אלא באופנים מסוימים. ועל כך יש שיחה מבוארת של הרבי{{הערה|1=[[לקוטי שיחות]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=15831&hilite=6ad69164-1764-47dd-a7b4-dbcacba55aa9&st=מכשירין&pgnum=38 חלק ל"ז].}}, המסביר את שיטת ה[[רמב"ם]] בענין, על פי תורת ה[[נגלה]] וה[[חסידות]].
{{הערות שוליים}}
{{שס}}
[[קטגוריה:ש"ס]]