עריכת הדף "שניים מקרא ואחד תרגום"

{{בעבודה מתמשכת}}
[[קובץ:שניים מקרא.jpg|ממוזער|שניים מקרא ואחד תרגום]]
'''שניים מקרא ואחד תרגום''' (או ל'''העביר הסדרה'''{{הערה|שם=היום יום|[[תבנית:היום יום/ד' טבת|היום יום ד' טבת]]}}) הוא החיוב ללמוד פעמיים בכל שבוע את הפרשה הכתובה בתורה ולשוב ולתרגמו. 

==מקורו==
חייב כל אדם לקרוא בכל שבוע את פרשת אותו השבוע - שניים מקרא ואחד תרגום{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] ח, א-ב. ועוד מובא בגמרא שם {{ציטוטון|אמר [[רבי יהושע]] לבניו: אשלימו פרשיותייכו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום}} וראו מ"ש בעל הטורים (ריש פרשת שמות) וז"ל: ואל"ה שמו"ת בנ"י ישרא"ל - ו'אדם א'שר ל'ומד ה'סדר, ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום". ב'קול נ'עים י'שיר, י'חיה ש'נים ר'בות א'רוכים ל'עולם". וראו ספר העתים (סי' קעט, בשם רב מתחיה גאון): "לתמיד חכם, אע"פ שהוא חושק לדרוש בתלמוד אל יפשע מלהשלים פרשיותיו".}}, אף על פי ששומע הפרשה כל שבת בציבור. אודות חשיבות אמירת שניים מקרא ואחד תרגום בזמנה, ניתן ללמוד מן האמור בגמרא: {{ציטוטון|כל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו}}{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] שם. וראו ספר חסידים סי' שא: יהודי אחדאדם לא היה קורא שנים מקרא ואחד תרגום שמאריכין לו ימיו ושנותיו כי אמר אני קץ בחיי למה אקרא, אמר ליה החכם.. לא דברה התורה על תוכחות שמי שאינו חושש בהם יעשה מה שלבו חפץ ולא נאמרו הברכות על מי שאינו חושש בהן להיות פטור שאין דומה לשכיר יום שאדם יכול לומר אם תעבדני בטוב אני אוסיף על שכרך כי השכיר יכול לומר איני חפץ לעבוד לך ואיני חפץ לעבוד בשכירותך. אלא לעבד קנין כספו דומה שאין העבד עושה תנאי לרבו.. אמר הקב"ה עשו רצוני כדי שייטב לכם ולבניכם לעולם ודברי תוכחות אם לא תעשו רצוני אבל כנגד העושים מאהבה לא אמר שכרם כי אין קץ לשכרם לכך יקרא אדם שנים מקרא ואחד תרגום לשם מי שאמר למען תהיה תורת ה' בפיך.. ומ"מ הקב"ה יאריך ימיו שנותיו ואל יסמוך על תנאי שנאמר (דניאל ג, יח) "והן לא ידיע להוי לך מלכא די לצלמך לית אנחנא פלחין" וכתיב (פ' שופטים יח, יג) "תמים תהיה עם ה' אלקיך".}}, כשהכוונה "פרשיותיו עם הציבור" היא, לפרשה הנקראת בציבור באותו השבוע{{הערה|ראו שולחן ערוך אדמו"ר הזקן או"ח סרפ"ה ס"א.}}.

בטעם תקנת קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, יש שביארו שהתקנה נועדה מעיקרה בכדי שיתכונן האדם ל[[קריאת התורה]] ב[[תפילת שחרית של שבת]]{{הערה|ראו שו"ת תרומת הדשן (סי' כג) בשם [[רבנו חננאל]], שהעיקר התקנה נתקנה כדי שיהיה כל אדם רגיל במה שקוראים בציבור (וראו שו"ת אג"מ או"ח ח"ג סי' מ הביאור בזה) - ולפי זה יהיה חובה לקרוא אף את פרשיות יו"ט וד' פרשיות. אמנם להלכה אין חובה אלא לקרוא את פרשיות השבוע שמו"ת (תרוה"ד שם, ובח"ב סי' קע. שולחן ערוך או"ח סרפ"ה ס"ז, ושולחן ערוך אדמו"ר הזקן שם ס"ט).}}. אך מעבר לכך, יש שכתבו שיש בה משמעות פנימית - שכל אחד מישראל ילמד [[חמשה חומשי תורה]] ויהיה בקי בהם, ויסיים פעם בשנה את כל התורה{{הערה|ראו תרומת הדשן שם בשם רבנו שמחה: "דעיקר החיוב דאצריכו רבנן להשלים פרשיות עם הציבוד, היינו שכל אחד מישראל יקרא לעצמו את כל התורה מראש ועד סוף בכל שנה, כמו שעושים הציבור.}}.

אודות הסדר של אמירת מקרא פעמיים ותרגום פעם אחת, יש שכתבו שהוא זכר לנתינת התורה פעמיים ב[[לשון הקודש]] - ב[[סיני]] וב[[אוהל מועד]]- ותרגומה "[[באר היטב]]"{{הערה|ראו מט"מ סי' תסד: "ושמעתי הטעם למה צריך להשלים פרשיותיו, הוא כנגד התורה שנכתבה שלשה פעמים, פעם ראשון ב[[הר סיני]] שנית ב[[אוהל מועד]], שלישית באר היטב. משום הכי אנו קורין כל פסוק שני פעמים, ושלישי תרגום כנגד כל באר היטב".}} ויש שביארו שהוא כנגד שלושת הרבדים בתורה - נגלה, נסתר והרובד הנעלם מעיני כל אדם{{הערה|כ"כ [[מהר"ל מפראג|המהר"ל]] (תפארת ישראל פי"ג): "שיש לתורה ג' מדרגות; המדרגה האחת, מדרגה הנגלית לכל אדם. המדרגה השנית, היא הנסתר בתורה, שאינו מובן רק לחכמים ולנבונים. המדרגה השלישית, היא שיש בתורה דברים מורים על [[עולם הבא]], ודבר זה לא יושג לשום אדם, כי "עין לא ראתה אלקים זולתך" ([[ספר ישעיה|ישעיה]] סד, ג), וכל (הנבראים) [הנביאים] לא ראו רק עולם הזה, לא עולם הבא, שהוא עוד יותר במעלה, שעליו נאמר "עין לא ראתה אלקים זולתך" ולפיכך יש לקרות התורה שנים מקרא ואחד תרגום.. כי התרגום אינו נחשב לשון כלל, כמו שאמרו (מגילה י, ב) "והכרתי לבבל שם ושאר" ([[ספר ישעיה|ישעיה]] יד, כב), אלו כשדים, שאין להם כתב ולשון. ובארנו זה במקומו, כי לשון ארמי, שהוא לשון בבל, אינו נחשב לשון.. ועוד, שאין מלאכי השרת מבינים זה הלשון, כחז"ל, שהרי אמרו ([[מסכת שבת|שבת]] יב, ב) ישראל ששואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאינו לשון המלאכים. ולכך פעם שלישית הוא תרגום, כי הוא כנגד עולם הבא , שאין שייך למלאכים עולם הבא, כי אם לישראל, כמו שהוא ידוע. והוא דבר מבואר ברור למשכילים, שאין ספק בזה כלל למי שיודע ברזי התורה, ונתבאר במקום אחר. מכל מקום הדברים מבוארים, כי התורה הזאת גבוה על גבוה, ומדרגה על מדרגה יש לה, עד עולם הבא".}}. על קריאת שניים מקרא ואחד תרגום נאמר שהיא מגדר קיום חובת תלמוד תורה, ובקריאתה בביתו יכול להשכיל יותר בהבנת הדברים מאשר בקריאה בציבור{{הערה|וז"ל בעל ה'חינוך' בהקדמתו ל[[ספר החינוך]]: "אחת מן המצוות, והיא עיקר ויסוד שכולן נשענות עליו, היא מצות לימוד התורה.. ועל כן קבענו לנו חז"ל לקרות חלק אחד מספר התורה במקום קיבוף העם, שהוא [[בית הכנסת]], ועוד חייבונו חז"ל לקרותו כל אחד מישראל בביתו בכל שבוע ושבוע כמו שקורין אותו במקום הקיבוץ.. כדי שישכיל בדברים יותר בקרותו אותו בביתו" וראו מ"ש [[השל"ה]] ([[מסכת שבת]], נר מצווה, אות יז) ש"כשקורא שמו"ת ישים לבו ועיניו להתבונן במה שקורא הן ממצוות התורה, הן במידות, הן בדרכי מוסר., הן בכל תועלת אשר יכול להוציא מכל ענין וענין. ויקרא כדי ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים". ובכה"ח (סרפ"ה סק"ד): "וכתב בס' מגיד מישרים למרן הק', וז"ל: והטוב בעיניך שאתה קורא הפ' שנים מקרא ואחד תרגום ברהיטא כחותה על הגחלים לפרוק עול מעליך, והלא יש לך לזכור מאמר רשב"א אל תעשה תפילתך וכו', אבל צריך לקרות הפרשה בנחת ולהרגיש בדיקדוקיה ולתרץ אותם, ומה שלא תוכל לתרץ - עיין במפרשים.}}.

[[תרגום אונקלוס]] אינו מתרגם תרגום מילולי גרידא, אלא אף מבאר דברים שלא ניתן להבינם מהמקרא עצמו. לכן כתבו ה[[ראשונים]] שלא ניתן לצאת ידי חובת תרגום ב[[קריאת התורה]] ללשון לעז, משום שהתרגום הארמי לא רק מתרגם אלא אף מפרש{{הערה|וז"ל הרא"ש (ברכות א, ח): "יש מפרשים דהוא הדין לכל הלועזות - לעז שלהן הוי כמו התרגום. כי התרגום הוא בשביל עמי הארץ שאינם יודעים לשון הקודש, ואם כן הוא הדין לעז למכירין בו. ולא נהירא, לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא.. ונראה שהקורא בפירוש התורה יוצא בו ידי חובה תרגום, כיון שמפורש בו כל מלה ומלה".}}. יתר על כן הביאו הפוסקים את המקובל מפי קדמונים, שמעלת התרגום היא שזכה וניתן מסיני{{הערה|וכפי שאמרו חכמים שהתרגום היה מצוי כבר בימי עזרא, אלא שנשכח והיה צורך לחדש תרגום ואח"כ "חזרו ויסדום" ([[מסכת מגילה|מגילה]] ג, א). וראו [[רש"י]] ([[מסכת קידושין|קידושין]] מט, א ד"ה הרי זה): "אונקלוס כשהוסיף לא מדעתו הוסיף שהרי בסיני ניתן אלא שנשתכח וחזר ויסדו כדאמרי' במגילה ושום שכל זה תרגום", וראו תוס' שם ד"ה המתרגם. וראו הל' ת"ת לאדמו"ר הזקן פ"א קו"א סק"ב.}}.

==זמנו== 
מדברי ה[[גמרא]] עולה כי ניתן להתחיל בקריאת הפרשה מתחילת השבוע, משום שכבר במנחת השבת החלו לקרוא בציבור את הפרשה החדשה{{הערה|ראו תוספות ד"ה ישלים פרשיותיו , ב. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רפ"ה סעיף ה'.}}. אמנם עיקר זמן אמירת שניים מקרא ואחד תרגום לכתחילה הוא בערב שבת{{הערה|מגן אברהם סימן רפ"ה סעיף ק"ו. [[אגרות קודש]] חלק ט' עמוד ס"ג. וראו גם [[ליקוטי שיחות]] חלק ל"ז עמוד 109 הערה 7. וראו בקודש פנימה עמוד 14: כמה פעמים העביר הרבי שנים מקרא ואחד תרגום אחד סעודת ליל שבת.}}. [[רבותינו נשיאינו]] היו מתחילים לאומרה ב[[ליל שישי]], ולמחרת החלו מחדש וסיימו את כולה, ובשבת בבוקר היו חוזרים על "שביעי"{{הערה|שם=היום יום}}. ולמעשה, נוהגים לאומרה ברצף ביום שישי לאחר חצות היום{{הערה|ומי שלא הספיק ישלים זאת לאחר מכן. - זמני ההשלמה ראו להלן פרק ז סעיפים ט-יד.}}.

==אופן הקריאה==
לכתחילה יש לומר כל פסוק פעמיים ומיד לומר את התרגום, מובא בשם [[המגיד ממעזריטש]] שלדעת [[אליהו הנביא]] רק בדרך זו יוצאים ידי חובה{{מקור}}. אולם מעיקר הדין יכולים לומר גם בצורה אחרת, כמו קריאת כמה פסוקים (או כל הפרשה) ורק אחר-כך לומר את התרגום{{הערה|שולחן ערוך או"ח סימן רפה}}. 
:טוב לומר את פסוקי התורה עם [[טעמי המקרא]], אבל תרגום אין אומרים עם טעמים. הבקי - טוב שיקרא מספר תורה כשר{{הערה|מובא בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רפה סעיף ד.}}. ויש נוהגים לקרוא מחומש ולא מספר תורה, וכן המנהג בחב"ד. 
:יש נוהגים שלא להפסיק כלל מתחילת הקריאה ועד סיומה, אך מעיקר הדין אפשר להפסיק בין הפסוקים. (ואף אפשר לומר כל יום קטע מתוך הפרשה). 
:יש נוהגים, לשוב ולכפול את פסוק התורה האחרון אחרי קריאת התרגום כדי לסיים בתורה{{הערה|מובא בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רפה סעיף ג.}}. ברשימות היומן מובא שאין נוהגים לכפול, בהערות וביאורים דנו בזה שלכאורה יש לנהוג כמובא בשולחן ערוך ונשארו בצריך עיון{{הערה|דרוש מקור (יש הטוענים שאמנם לא כופלים אבל קוראים פעם אחת כדי לסיים בתורה).}}.
*'''התרגום:''' הגדרתה היא בעיקרון כל מפרשי התורה. ולכן יוצא בפירוש [[רש"י]] או בכל פירוש אחר. אולם הירא שמים יקרא דווקא את [[תרגום אונקלוס]] כי יש בו מעלות רבות א) "ניתן בסיני", ב) הוא מפרש גם את המילים וגם את הענין, ג) הוא [[משפיע]] כוחות קדושה נעלים. ד) דעת [[אליהו הנביא]] היא שיוצאים ידי חובה רק כשאומרים תרגום.{{מקור|היכן מובא כסיבה לקרוא תרגום דווקא?}} ומצד שני היות שגם בגם בפירוש [[רש"י]] מעלות מיוחדות [מפרש המקרא לפי התלמוד], לכן ירא שמים ילמד גם תרגום וגם רש"י.{{הערה|[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]] סימן רפ"ה}}. 
:פסוק שאין עליו תרגום - יש לומר את הפסוק עצמו שלוש פעמים. 
*'''ההפטרה:''' לאחר סיום קריאת הפרשה קוראים את ההפטרה (פעם אחת וללא תרגום). בהלכה מובא שהטעם שצריך לקרות ההפטרה הוא כדי שיהא בקי בה ויודעה כי שמא יקראוהו למפטיר בבית הכנסת{{הערה|[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]] סימן רפ"ה סעיף י.}}. לכן, בשניים מקרא ואחד תרגום, צריך לקרות ההפטרה שקוראין בציבור ולא של פרשת השבוע{{הערה|שם.}}. אך מנהג חב"ד הוא לקרות כל ההפטרות ששייכים להשבוע{{הערה|[[ספר המנהגים]] עמוד 25.}}.
ביום טוב וב[[שבת]] שחל בה יום טוב או חול-המועד, שאין קוראים פרשת השבוע - אין צריך לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום{{הערה|[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]] סימן רפ"ה סעיף ט.}}.

==מנהג נשיאי חב"ד== 
מנהג נשיאי חב"ד היה שהעבירו הסדרה בשלושה זמנים: 1) בחמישי בערב - קטע (פרשה) אחד או שנים. 2) למחרת בשישי אחרי חצות היום - כל הסדרה מתחילתה ועד סופה ללא הפסק. [[אדמו"ר הרש"ב]] העביר הסדרה אחר המקוה ועם [[בגד|בגדי]] שבת. 3) ב[[שבת]] בבוקר חזרו על שביעי{{הערה|[[היום יום]] ד' טבת}}. 

סיבת מנהגם היה משום שדווקא באופן זה קיימו לפי כל חילוקי המנהגים: א) התחילו לומר לפני יום שישי בבוקר (כרצון האר"י). ב) אמרו הכל ב[[ערב שבת]] אחר חצות (כמנהג [[השל"ה]]). ג) אמרו הכל בבת אחת בלי הפסק (כמנהג רבים וטובים). ד) גם ב[[שבת]] בבוקר אמרו שנים מקרא כו' (כמנהג [[רש"י]] והגאונים). 

אמנם ה[[אדמו"ר הצמח צדק]]: התחיל בהעברת הסדרה בליל שישי, המשיך למחרתו ביום שישי וסיים בבוקר יום השבת. 

עוד נהגו נשיאי חב"ד: נוסף לתרגום לומר בקביעות גם פירוש 'רש"י', ועוד פירוש אחד שהיה מתחלף כל שנה: שנה - אבן עזרא, שנה - רמב"ן, שנה - אור החיים ושנה - פנים יפות אם-כן בסך-הכל הם אמרו שלושה פירושים: תרגום, [[רש"י]] ופירוש נוסף. 

[[אדמו"ר הריי"צ]] מסביר{{הערה|ספר השיחות תש"ב עמ' 28}} את סיבת מנהג נשיאי חב"ד: 

'''שנים מקרא''' - נאמר משום החובה ההלכתית וגם כי כל התורה שבעל-פה מיוסדת על התורה שבכתב, וקדושת [[אותיות]] התורה פותחת צינור להשגת וידיעת כל התורה ולחדש בה חידושים אמיתיים; "תרגום אונקלוס" - נאמר משום החובה ההלכתית; "פירוש רש"י" - סגולה ליראת שמים; "הפירוש הנוסף" - על-ידי שלומדים אותו מתקשרים ודבקים בנשמתו הקדושה של מחבר הפירוש, וזה פותח צינור נוסף להשגת וידיעת התורה.

מנהג הרבי:
א) אומר פרשה אחת או שניים בליל שישי
ב) מתחיל מתחילת הפרשה ביום שישי ומסיים אחרי סעודת שבת עם סירטוק וגארטל ללא כובע
ג) אומר את שביעי לפני שחרית של יום הש"ק
כל הנ"ל מתוך חומש מאירת עינים (תשנ"א)
(מפי השמועה)
===הסבר על פי תורת החסידות===
אמרו חז"ל "שלא יקדים ושלא יאחר" להעביר את הסדרה, אלא יאמרה בזמנה - מידי שבוע בשבוע, ולכאורה יש להבין: מה רע בזה שמקדימים לימוד תורה?! ניחא זה שאסור לאחר את הזמן - כי אין ליהודי לדחות את לימוד התורה, אבל להקדים את הלימוד איזה פסול יש בדבר? 

מסביר הרבי{{מקור}}: עבודת ה' צריכה להיות בתמימות וקבלת-עול תוך מילוי המצוות לפרטיהם בדייקנות, וכל שינוי או תוספת של האדם, נובעת מ[[מחשבה]] שהאדם יכול להתחכם, לשפר או להוסיף על ציווי ה'! וזו [[מחשבה]] מוטעית ונוראית, והיא אף עלולה בסופו של דבר, לגרור אותו למעשים בלתי רצויים לגמרי, לכן פסקו חז"ל: "כל המוסיף - גורע" אלא יש להיצמד לציווי התורה - תורת אמת ותורת חיים בלי כל הוספות או שינויים.

==ראו גם==
*[[חת"ת]]
*[[תקנת לימוד הרמב"ם]]

==לקריאה נוספת==
*בטאון 'היכל ליובאוויטש' (בית שמש), גליון ב' עמוד 200.

==קישורים חיצוניים==
* [https://www.shnayim.com/ שניים מקרא ואחד תרגום - טקסט]
*[https://kolavrohom.com/0-shnayim-mikra/ שניים מקרא ואחד תרגום - בהברה אשכנזית]{{צליל}}
*[[אדמו"ר הזקן]] -'''[http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh2/1/285/index.htm שולחן ערוך אורח חיים] סימן רפה - הלכות קריאת שנים מקרא ואחד תרגום
* [https://drive.google.com/file/d/1zkk5gY5qDlS1ndBq5vcdor-oO7Nns_1B/view בטעמי חיוב קריאת שנים מקרא ואחד תרגום], 'תרוממנה קרנות צדיק' (הערות תות"ל 770) יו"ד שבט תשפ"ה עמוד 215
*חיים הלל רסקין, '''[https://anash.org/fulfilling-shnayim-mikra-with-chitas/ האם יוצאים ידי חובת שניים מקרא באמירת החת"ת?]''' {{אנש}}

{{הלכה}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מנהגים כללי]]