עריכת הדף "רב ששת"

{{קשר חב"די}}
{{חז"ל|
|דור=דור שני ושלישי ל[[אמוראים|אמוראי]] [[בבל]]
|רבותיו=[[רב הונא]]
|חבריו=[[רב חסדא]], [[רב נחמן]]
|בית מדרש=ישיבת נהרדעא או מחוזא
}}
'''רב ששת''' היה אמורא בבלי מפורסם, ומקום מושבו היה בשילחי שעל החידקל שם יסד לו בית מדרש והצטיין בבקיאותו במשניות וברייתות.

==תולדות חייו==
רב ששת היה אמורא בבלי מפורסם, ומקום מושבו היה בשילחי שעל החידקל שם יסד לו בית מדרש. רב נחמן מעיד עליו ששנה הלכות,ספרא, ספרי, תוספת וכל התלמוד.

רב ששת היה סגי נהור ולפי מקור אחר נתעוור בגלל שרצה לנהוג במנהג {{הערה|שרב היה נוהג}}: לא להסתכל לצדדים ולא לפניו, אבל לא היה יכול לעמוד בכך עד שנסתמא.

מחמת עיוורונו היה רואה עצמו כעלוב, וכן היה איסטניס וחלוש, ולמרות עיוורונו היה רואה בעיני רוחו מה שלא ראו הפוסקים.

מצוי היה תדיר בבית ראש הגולה, ועבדי ראש הגולה שהיו חשודים בעיניו רדפוהו, אבל הצליח להינצל מידיהם.
בחסידותו המופלגת לא היה הולך ד' אמות בלי תפילין.

===פטירתו===
כאשר הגיע זמנו להפטר מהעולם, בא אליו מלאך המוות באמצע הרחוב ומסר לו כי נצטווה ליטול את נשמתו. אמר לו רב ששת: וכי בהמה אני שחפץ אתה להורגני באמצע הרחוב? בוא לביתי, למקום צנוע, ושם אפטר! ואכן מלאך המוות הוכרח להשמע לדבריו{{הערה|מועד קטן כח א}}

===צאצאים===
מכיוון שרב הונא היה מאריך בדרשותיו ושיעוריו בתלמוד, רבים מתלמידיו, בינם רב ששת, התאפקו מלצאת לצרכיהם בשעת השיעור, ונעשו עקרים, ולא יכלו להוליד עוד{{הערה|יבמות סד ב}}. מסיבה זו, לרב ששת לא היה בן זכר, ולחבריו שדחקו אותו להתחתן שוב, כדי לקיים את מצוות פריה ורבייה שהיא בן ובת, הוא התחמק בתשובה האומרת שנכדיו, בני בתו שילת, נחשבים לבניו {{הערה|יבמות סג א, והמאירי שם.}}

==מנהגיו==
הצטיין בבקיאותו במשניות וברייתות, וכשהיו רב חסדא ורב ששת נפגשים עמו היו שפתותיו של רב חסדא רועדות מבקיאותו של רב ששת במשניות ובברייתות, ורב ששת היה רועד כולו מפלפולו של רב חסדא.

כשתלמידיו היו שואלים אותו שאלה בדבר הלכה היה משיב תמיד מתוך משנה או ברייתא. {{הערה|זבחים צו, ב'}}

רגיל היה לענות על שאלה: "תניתוה",{{הערה|=שנינו דבר זה כגון יבמות יא, ב.}} ולכמה מהלכותיו הוא מוסיף "מנא אמינא ליה דתניא". {{הערה|=מנין אני אומר זאת? ששנינו...}} את הפלפול היה '''שונא''', וכשהציע לפניו רב עמרם תלמידו פירוש דחוק במשנה אחת השיב לו: {{ציטוטון|שמא מפומבדיתא אתה? שמעניינים פיל לתוך קוף של מחט}}
לבקיאות זכה הודות לשקדנותו. 

כל שלושים יום היה חוזר על תלמודו אפילו בזמן שהיו קוראים בתורה בבית הכנסת, היה מחזיר פניו מן הציבור ועוסק בתורה.

הרבה תלמידים היו מבכרים ללמוד אצלו מאשר אצל בעלי הפלפול.
לפי הכלל שקבעו הגאונים במחלקותיו עם רב נחמן חברו נפסקה הלכה כמותו בכל ענייני איסור והיתר {{הערה|(סדר תנאים ואמוראים)}}

==מתורתו==
*בהגדרתה של פאת הזקן נאמר במשנה שפאה זו מורכבת מחמישה חלקים: "שתיים מכאן ושתיים מכאן ואחת מלמטה". רב ששת{{הערה|מכות כא א}} הדגים זאת לתלמידיו: "בין פירקי דיקנא" (=הזקן). "אחת מלמטה" היא בסנטר, ולגבי השתיים שמכאן ומכאן רבו הפירושים: יש אומרים שהן זו לצד זו באותו גובה, בקצה העליון של הלחי. ויש אומרים שהן זו למעלה מזו, האחת בקצה העליון של הלחי והשנייה לצד השפם, או בקצה הלסת התחתונה{{הערה|לדעות נוספות ראו אנציקלופדיה תלמודית, ערך הקפת הראש, עמ' קכב-קכג.}}. מחמת ריבוי הדעות כתב ב[[שולחן ערוך]] (יורה דעה סימן קפא סעיף יא) שיש להימנע מלגלח בתער את כל חלקי הזקן. מכל מקום, השפם והחלק שמתחת לגרון לכל הדעות אינם "פאת זקן", ויש שהחמירו שלא לגלח תחת הגרון כדי שלא יגלח בסנטר הסמוך לו{{הערה|[[רמ"א]] שם, ראו טורי זהב סעיף קטן ד וביאור [[הגר"א]].}}.
*קיים דין האומר כי כלי הבלוע בתוך אדם או בעל חיים חי, אף על פי שהאדם או בעל החיים נמצא בתוך אוהל, אין הדבר הטמא נהיה טמא בטומאת אוהל. האמורא [[רבי זירא]] הסתפק, האם כלי הבלוע בתוך בהמה המפרכסת נחשב כבלוע - מכיוון שהבהמה אינה מתה. רב ששת פסק שבמקרה כזב הכלי נחשב כאינו בלוע, מכיוון שהבהמה המפרכסת נחשבת כ"אוכל", אך רבי זירא הקשה על כך, כיצד ניתן להחשיב אותה כ"מתה", לפי ההלכה האומרת שבהמה כזו אינה מטמאת טומאת נבילות. [[רש"י]] מסביר, כי השאלה היא רק ביהודי שיש ברשותו כלים בבטן בהמה טמאה, או גוי שיש ברשותו כלים בבהמה טהורה. אך כאשר ליהודי יש כלים בבטן בהמה טהורה, המותרת לו באכילה, ברור שאין הכלים נחשבים כבלועים, שהרי הבהמה מותרת לו באכילה, ודבר הבלוע בתוך אוכל אינו נחשב כבלוע. השאלה היא רק בבהמה טמאה, שאינה מותרת לו באכילה, והשאלה היא האם יש להחשיב את הבהמה כחיה שהרי אינה מטמאת טומאת נבילות, או שמא יש להחשיבה כאוכל, שהרי מטמאת טומאת אוכלין{{הערה|חולין קכ"א ב}}
* את המשנה ב[[מסכת סנהדרין]]{{הערה|סנהדרין פא ב}} האומרת כי רשע שלקה ושנה הוחזק כרשע מכניסים אותו לכיפה פירש רב ששת כי ההכנסה לכיפה כללה גם פעולות שנועדו להביא למותו של הנידון: {{ציטוטון|נותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעיינו, ואחר כך "מאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה: אמוראים]]