עריכת הדף "דינה"

{{בעבודה}}
'''דִינָה''' היתה בתו של [[יעקב אבינו]] שנולדה מאמה [[לאה]].

==לידתה==
לאחר לידת ששת בניה של לאה, מספרת התורה על לידתה: "וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה"{{הערה|בראשית ל, כא.}}.

[[רש"י]] מביא את פירוש הגמרא{{הערה|ברכות ס.}}: "פירשו רבותינו שדנה לאה דין בעצמה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות והתפללה עליו ונהפך לנקבה"{{הערה|ובתרגום יונתן: "וְאִיתְחַלְפוּ עוּבָּרַיָא בִּמְעֵיהוֹן וַהֲוָה יָהִיב יוֹסֵף בִּמְעָהָא דְרָחֵל וְדִינָא בִּמְעָהָא דְלֵאָה".}}.

אודות כך שלא כתוב על לאה בלידה של דינה "ותהר" בשונה משאר השבטים, יש מפרשים "כי עם זבולון היתה בבטן אחת"{{הערה|אבן עזרא.}}.

==מעשה שכם==
בעת חזרתו של יעקב מחרן אל [[ארץ ישראל|ארץ כנען]] התיישב ב[[שכם]] וקנה שם חלקת שדה מאת חמור אבי שכם.

לאחר מכן מספרת התורה:
{{ציטוט|תוכן=וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה|מקור=בראשית פרק ל"ד|מרכאות=כן}}

ומפרש רש"י: "בת לאה, ולא בת יעקב. אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית היתה, שנאמר "ותצא לאה לקראתו".

ב[[מדרש]] מתואר כיצד פיתה שכם בן חמור את דינה לצאת כדי שיוכל לשכב עמה: "שהייתה בתו של יעקב יושבת אוהלים, ולא הייתה יוצאה לחוץ. מה עשה שכם בן חמור? הביא נערות משחקות חוצה לה, מתופפות בתופים, ויצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות. ושללה ושכב עמה והרתה וילדה את אסנת"{{הערה|פרקי דרבי אלעזר.}}.

כשהתורה מספרת על המפגש של יעקב עם [[עשיו]], מציינת התורה שיעקב הציג לפני עשיו את אחד-עשר ילדיו, ואלו את דינה אינה מזכירה. שואל רש"י{{הערה|רש"י בראשית לב, כג.}}: "ודינה היכן הייתה?". והוא משיב: "נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא ייתן בה עשיו עיניו. ולכן נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם". הדבר מובא במדרש{{הערה|שם=בראשית רבה|בראשית רבה פרשה פ.}}: "ר' חנינא בשם ר' אבא הכהן בר' אליעזר אמר: "למס מרעהו חסד" (איוב, ו'). מנעת חסד מן אחוך, היא נסבת לאיוב, שאינו לא גר ולא מהול. לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נישאת לערל. לא בקשת להשיאה דרך היתר, הרי נישאת דרך איסור, ותצא דינה וגו'.

לאחר מכן מספרת התורה ששכם הגיע עם אביו חמור ליעקב לבקש את רשות המשפחה לחתונה, ענו לו אחיה כי הדבר יתאפשר רק באם כל אנשי העיר יבצעו [[ברית מילה]] והדבר אכן התבצע במהירות. ביום השלישי מהברית, כאשר הכאב הוא גדול ביותר, יצאו [[שמעון]] ו[[לוי]] בני יעקב והרגו את כל הזכרים והצילו את אחותם דינה.

במדרש{{הערה|שם=בראשית רבה}} מובא על הפסוק "וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם" "ר' יודן אמר: גוררין בה ויוצאין. אמר רב הונא: הנבעלת לערל קשה לפרוש. ואמר רב הונא אמרה ואני אנה אוליך את חרפתי, עד שנשבע לה שמעון שהוא נוטלה" וזהו מה שכתוב "ושאול בן הכנענית"{{הערה|בראשית מו, י.}}, בן דינה שבעלה לכנעני.

בסיבת הריגת כל בני העיר שכם, כתב [[הרמב"ם]]: "ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה - שהרי שכם גזל, והם ראו, וידעו, ולא דנוהו"{{הערה|משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ט.}}, כלומר אנשי שכם הפרו אחת מ[[שבע מצוות בני נח]] שהם חייבים בהן, דינין, שהיא הקמת ואכיפת המשפט, ולכן ראויים היו לעונש מיתה כדין שבע מצוות בני נח.

==בתורת החסידות==
===יציאה חיובית===
בסיפור התורה על יציאתה של דינה "ותצא דינה בת לאה, אשר יולדה ליעקב, לראות בבנות הארץ" – מפרש [[רש"י]]: "בת לאה ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית הייתה, שנאמר ותצא לאה לקראתו"{{הערה|רש"י בראשית לד, א.}}.

[[הרבי]] מבאר שרש"י בא לבטא כאן את המעלה המיוחדת של דינה ושל לאה: כשם שיציאתה של לאה הייתה דבר רצוי שרצתה להרבות שבטים, כך גם יציאת דינה "לראות בבנות הארץ", הייתה למטרה רצויה וחיובית - כדי להחזירן למוטב. לדינה היה כוח מיוחד להחזיר למוטב אפילו [[רשע|רשעים]] גמורים.

על כוחה זה של דינה נרמז קודם-לכן, כשהתורה מספרת על המפגש של יעקב עם [[עשיו]]. שם מציינת התורה שיעקב הציג לפני עשיו את אחד-עשר ילדיו, ואלו את דינה אינה מזכירה. שואל רש"י{{הערה|רש"י בראשית לב, כג.}}: "ודינה היכן הייתה?". והוא משיב: "נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא ייתן בה עשיו עיניו. ולכן נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב". מכאן למדנו כי כוחה של דינה היה גדול כל-כך, שהייתה יכולה להחזיר למוטב אפילו את עשיו.

את כוחה זה קיבלה דינה מלאה, ולכן מכנה אותה התורה "בת לאה". רחל ולאה מייצגות שתי דרכים מרכזיות בעבודת ה' – [[צדיק|עבודת הצדיקים]] ועבודת [[תשובה|בעלי-התשובה]]. [[רחל]] מסמלת את עבודת הצדיקים, כפי שנאמר עליה "יפת תואר ויפת מראה", ביטוי לשלמותה הרוחנית. לעומתה, על לאה נאמר "ועיני לאה רכות", תוצאה של בכי, הקשור לעבודת בעל-תשובה.

שוני זה בין שתי האימהות בא לידי ביטוי גם בבניהן: בני לאה היו האחראים ל[[מכירת יוסף]], וכשעשו תשובה על כך היו בדרגת בעלי-תשובה. לעומתם, בני רחל, [[יוסף]] ו[[בנימין]], היו צדיקים גמורים (ולכן [[בית המקדש]] נבנה דווקא בחלקו של בנימין ולא של [[יהודה]]).

לאה ודינה מבטאות אפוא את הכוח לצאת ולפעול גם מחוץ לתחומי הקדושה, להחזיר למוטב ולהשיב בתשובה. ומכאן הוראה לנשי ישראל: אף-על-פי ש"כל כבודה בת-מלך פנימה", הרי אותן נשים שהקב"ה חנן אותן בתכונות מיוחדות להשפיע גם בחוץ – עליהן לנצל תכונה זו לשם שמים, לקרב את הלבבות לעבודת ה' ולהחזיר את בנות-ישראל הנמצאות ב'חוץ' – למוטב.

ברור שפעילות זו צריכה להיעשות בתכלית הצניעות, ועד שגם ב'יציאה' בחוץ יהיה ניכר ש"כל כבודה בת-מלך פנימה". דווקא טבען של הנשים, לפעול מתוך קירוב ורכות, מסייע עוד יותר להצליח בקירוב הלבבות לאבינו שבשמים{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/16BQXWhy6W7aSImnnJs5Sp_21Tmk1oVpS/view?usp=drivesdk לקוטי שיחות חלק לה עמ' 150].}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:פרשת ויצא]]
[[קטגוריה:פרשת וישלח]]
[[קטגוריה:האבות]]