עריכת הדף "טעם"

'''טעם''' הוא כינוי לטעמו של דבר גשמי, הטעם מורגש ב[[פה]] של ה[[אדם]]. הטעם שייך רק אצל אדם שמורגש אצלו [[תאווה|תאוות הגוף]], מקורו של הטעם הוא ב[[קליפת נוגה]]{{הערה|ראה ב[[תניא]] בעשרות מקומות את עניין מהות האוכל}}. 

==בחסידות==
הטעם מוגדר בחסידות כ[[תאווה]] השייכת ל[[קליפת נוגה]]. הטעם הוא דבר שעדיף להימנע מלהרגישו ולהבליטו.  

ב[[תניא]] נכתב{{הערה|תניא, פרק כ"ז, ועוד..}} כי אדם שאוכל [[מזון]] בגלל טעמו הטוב ובשביל לספק את תאוות גופו אז המזון הולך ישר ל[[שלוש קליפות הטמאות]], וזה ממש כאילו אוכל טריפות ונבלות{{הערה|ראה במקורו}}. אך כאשר אדם אוכל מזון כדי להחיות את נפשו ובשביל שיוכל ל[[עבודת השם|לעבוד את השם]], ולא כדי למלאת את תאוות גופו ו[[נפש הבהמית|נפשו הבהמית]], אזי האוכל מגיע ל[[קדושה]] ונכלל ב[[הקב"ה]].

==אצל רבותינו נשיאנו==
ידוע שאצל רבותינו נשיאנו לא היה את ההרגשה בטעם האוכל, והם אכלו רק כדי להחיות את גופם ולא חלילה כדי למלאת את תאוות הגוף. בנוסף לכך לא היה אצלם בכלל את הטעם שבמזון והם כלל לא הרגישו בטעמו של המזון שהוגש בפניהם, בהקשר לכך יש הרבה סיפורים על רבותינו נשיאנו שמהם רואים שלא היה אצלם את הטעם באוכל.

מסופר שפעם הלך [[אדמו"ר הזקן]] לאחד החסידים לסעוד אצלו, ואשת אותו החסיד התבלבלה בין המלח לבין הסוכר, וכך טעם המאכלים היה נוראי. כאשר הגישה האישה את האכל עדיין לא היה ידוע לה התקלה, וכשהגישה את המאכלים לשולחן ובני הבית החלו לטעות הם מיד התחלתלו ולא היו מסוגלים להמשיך לאכול, אך [[אדמו"ר הזקן]] המשיך לאכול כאילו לא אירע דבר, ואף שאל את בני המשפחה למה הם הפסיקו לאכול. במענה ענו לו בני המשפחה שטעם האוכל הוא נוראי שהם לא יכולים לסובלו, [[אדמו"ר הזקן]] ענה להם בלשון זו "מוזר, אני איני מרגיש את טעם האוכל"..

עוד סיפור שהיה עם אדמו"ר הזקן{{הערה|ראה [[ליקוטי שיחות]] חלק כ"ז, עמ' 273}}  בהקשר לטעמו של האוכל היה כאשר למד בחברותא עם ר' [[אברהם המלאך]], הם למדו דבר [[חסידות]] עמוק, ו[[אדמו"ר הזקן]] כמעט והגיע לידי [[כלות הנפש]]. כשהרגיש בזאת הלך אדמו"ר הזקן מהר למטבח ואכל פרוסת חמאה, כששאל אותו ע"כ ר' [[אברהם המלאך]] ענה לו אדמו"ר הזקן שעשה זאת כדי להשיב נפשו לגופו, וזאת עשה על ידי הטעם שבאכילת החמאה שבכך השיב נפשו לגופו החומרי.

גם אצל [[הרבי]] לא היה את את ההרגשה שבטעם האוכל. מסופר שב[[שבת|שבתות]] נהג הרבי לשים הרבה מלח על הדגים, עד שכמעט ולא ראו את הדג{{הערה|מעדות הבחורים שזכו לאכול עם הרבי}}. מכך רואים את הדבר הפשוט שאצל רבותינו נשיאנו לא היה את כל העניינים של תאוות הגוף, ובתוכם את עניין הטעם שבאוכל הגשמי.

{{אדם}}
{{הערות שוליים}}