עריכת הדף "טעם"

'''טעם''' הוא כינוי לטעמו של דבר גשמי, הטעם מורגש ב[[פה]] של ה[[אדם]]. ב[[חסידות]] מובא{{הערה|ראה ב[[תניא]] בעשרות מקומות את עניין מהות האוכל}} שהטעם מקורו ב[[קליפת נוגה]]. 

==בחסידות==
ב[[תניא]] נכתב{{הערה|תניא, פרק __}} כי האדם שאוכל [[מזון]] בגלל טעמו הטוב אז המזון הולך ישר ל[[שלוש קליפות הטמאות]]. אך כאשר אדם אוכל מזון כדי להחיות את נפשו ובשביל שיוכל ל[[עבודת השם|לעבוד את השם]] אז האוכל מגיע ל[[קדושה]]. 

==אצל רבותינו נשאינו==
ידוע שאצל רבותינו נשיאנו לא היה את ההרגשה בטעם האוכל, והם אכלו רק כדי לחיות ולא חלילה בשביל משהו אחר. בכמה הזדמנויות דבר זה בלט ביתר שאת אצל רבותינו נשיאנו שאין אצלם את עניין ההרגשה בטעמו הגשמי של ה[[מזון]].

מסופר שפעם הלך [[אדמו"ר הזקן]] לאחד החסידים לסעוד אצלו, ואשת אותו החסיד התבלבלה בין המלח לבין הסוכר, וכך טעם המאכלים היה נוראי, כאשר הגישה האישה את האכל עדיין לא היה ידוע מה טעם האוכל. וכשהגישה את המאכלים לשולחן ובני הבית החלו לטעות הם מיד התחלתלו ולא היו מסוגלים להמשיך לאכול, אך [[אדמו"ר הזקן]] המשיך לאכול כאילו לא אירע דבר, ואף שאל את בני המשפחה למה הם הפסיקו לאכול..

גם אצל [[הרבי]] היה ידוע את חוסר הטעם הגשמי באוכל. ב[[שבת|שבתות]] נהג הרבי לשים הרבה מלח על הדגים, עד שכמעט ולא ראו את הדג{{הערה|מעדות הבחורים שזכו לאכול עם הרבי}}.. 

{{אדם}}
{{הערות שוליים}}