עריכת הדף "גבינת ישראל" (פסקה)

==האיסור==
האיסור של גבינת עכו"ם נידון במשנה{{הערה|ע"ז כט, ב.}}, ושם רבי ישמעאל שאל את רבי יהושע: מדוע זה אסור? בתחילה הוא אמר לו שזה מפני שמעמידים אותה בקיבת נבילה (בתכולת הקיבה – הנוזלים והקרושים – של נבילה, שיש להם תכונה שגורמת להעמדת הגבינה). וכששאלו – והרי אפילו בקרבן עולה שאסור בהנאה, מותר לגמוע את מה שבקיבה, כיוון שזה רק פרש? ענה לו: שזה מכיוון שמעמידים אותו בקיבת עגלי עבודה זרה. וכששאלו – אם כן זה צריך להאסר בהנאה? הוא העביר נושא.

הגמרא אומרת{{הערה|ע"ז לה, א.}}, שהסיבה שהוא העביר נושא היא, מכיוון שהייתה זו גזירה חדשה, ולא היו מגלים את טעמיהן של הגזירות החדשות עד שיעבור משך זמן (של י"ב חודש) בכדי שהגזירה תתפשט. והסיבה האמיתית היא:
*ר' שמעון בן פזי אמר בשם ר' יהושע בן לוי: משום ניקור. דהיינו, משום חשש שנחש ניקר בה, (והם לא מקפידים על גילוי הגבינה בשונה מיין ומים, מכיוון שמסננים אותה), והארס לא נאבד, אלא נשאר בגומות).
*ר' חנינא אמר: (לפי רש"י זהו תירוץ שונה:) שזה מכיוון שנשארים צחצוחי חלב טמאה בגומות שבגבינה{{הערה|רש"י.}}, (ולפי תוספות, זהו תירוץ אחר:) או שבא לתרץ את שיטת ריב"ל – שהארס נשאר בגומות, ולא מונע מהגבינה להתגבן, ולכן היא עדיין אסורה{{הערה|תוס' ד"ה לפי.}}.
*שמואל אמר: שזה מכיוון שמעמידים את הגבינה בעור קיבת נבילה, והעור איננו פרש (כמו תכולתו), והוא אוסר.
*ר' אדא בר אהבה: מפני שמחליקים את הגבינה בשומן חזיר. ר' חסדא: מעמידים אותו בחומץ (של יין). ר' נחמן: מעמידים אותו בשרף של פירות ערלה. הגמרא מקשה על ב' אופנים האחרונים – שצריך להיות אסור בהנאה? ונשארת בקושיה.

רבינו תם אומר{{הערה|תוס' ד"ה חדא.}}, שמכיוון שהלכה כר' יהושע בן לוי, ומכיוון שכיום אנו לא חוששים לגילוי (כיוון שלא מצויים נחשים בינינו), הגזירה בטלה. אבל הרמב"ן{{הערה|בחידושיו על אתר.}} השיג עליו, ואמר: שאף שהטעם בטל, אך מכיוון שזה נאסר ב"מניין", אי אפשר להתיר בלא "מניין". והטור לא הביא את טעמו של ריב"ל, משום שלא חוששים לגילוי{{הערה|בית יוסף סימן קטב(א).}}.
תוספות הביאו שם: שגם אם העמידו את הגבינה בפרחים ועשבים וכיוצא בזה – זה מותר, ואין מה לחשוש. אבל הרמב"ם פסק בשם הגאונים שהגזירה היא על כל סוגי הגבינות{{הערה|הל' מאכלות אסורות ג, יד־טו.}}.

כן, האיסור של הקיבה איננו משום נתינת טעם, שהרי שומן החזיר וכיוצא בזה אינם נותנים טעם; אלא משום ש"הכל הולך אחר המעמיד", והוא העיקר. דבר זה נוגע גם לגבי האיסור של העמדה בקיבה, שאינו אסור משום "בשר בחלב" (מכיוון שזה צונן בצונן), אלא מכיוון שאם זוהי קיבת נבילה – ה"מעמיד" של הגבינה הוא נבילה{{הערה|ר"ן יג, ב בדפי הרי"ף. ובשלטי גיבורים שם א.}}.