תפוח

תפוח

תפוח הוא פרי שמוזכר בתורה כמשל לזעיר אנפין ולפעמים כמשל לשכינה הקדושה.

למרות שבדברי אדמו"ר הזקן מוזכר כי כל הפירות יש להם שורש באצילות, הרי שבפירוש מוזכרים בעץ חיים רק שבעה מינים: "גם באצילות יש בו עצי ג"ע עץ החיים והדעת וארז ואזוב ושדה תפוחים ושושנה וחבצלת".

חקל תפוחין קדישין

ערך מורחב – חקל תפוחין קדישין

כנסת ישראל נמשלה בכינוי חקל תפוחין קדישין, על שם התפוחים שיש בהם כמה גונים המורים על גילוי התענוג, והיא דרגתה של כנסת ישראל בשעה שמאירים בה הארות זעיר אנפין, בפרט בשבת קודש.

כינוי זה הוא בעיקר כאשר מאירים בשכינה הארת ש"ע נהורין המאירים בבחינה הנקראת "לחיים", כהארת התענוג הפנימית המאירה בלחיים, והיא הארת תיקון ואמת המאירה מאריך אנפין בזמנים של הארת פנים, כגון בראש השנה בשעת התקיעות.

פנימיות התורה

פנימיות התורה ואגדות הש"ס נמשלו לתפוחים. ועל כך נאמר "רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני" כי התפוחים הוא רק הריח והתענוג לחולי, כי ממצעים לו סביבותיו תפוחים ועשבים טובים לריח ותענוג, וזהו אגדות, כי אורייתא סתים וגליא ובאגדות הוא הסתים פנימיות התורה, שזהו התענוג והריח המשיב להחולי כך עי"ז הוא מרווה הצמאון שעל ידי חולת האהבה.

וזהו מה שנאמר - כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים, דודי היא אהבה רבה, אהבה העצמית שמלמעלה בין הבנים היא כנסת ישראל שנמשך האה"ר מלמעלה בנשמות ישראל לרוות הצמאון כי חולת אהבה אני, התפוחים הם משיבים אותו הוא הריח והתענוג שבהם כך הוא על ידי האגדות שהם פנימיות התורה.