משתמש:שמואל חיים/גמגום
ביהדות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתורה מסופר על משה רבינו שסבל מגמגום, ובעקבות כך אף סירב לקבל את שליחות ה' אליו לגאול את עם ישראל.
יחס מהרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי כתב כי הגמגום נובע בעיקר מחוסר ביטחון עצמי, וכאשר יתבונן האדם בכך שבורא העולם הוא מנהיגו ומשגיחו בהשגחה פרטית, אזי זה ישלול ממנו את הבושה מהאנשים שבסביבתו וממילא ימנע גם את הגמגום[1]. במקום נוסף כתב הרבי כי לרוב הגמגום בגיל צעיר[2], נובע מטראומה פתאומית שקרתה לאדם, וכאשר יסבירו למגמגם ש: "אין לזה מקור, הנה לאט לאט יעבור הגמגום"[3]. בנוסף המליץ גם הרבי להתייעץ עם רופא מומחה[2].
לאדם אחד שכתב לרבי על הגמגום, יעץ לו הרבי כי כאשר הוא נתקל במילה שהוא מגמגם בה, שינסה למצוא לה מילה חלופית[1].
פעמים רבות הורה הרבי מספר הוראות רוחניות שיקלו על הגמגום ויביאו להסתיימותו, כגון: להחליף את החדר בו לן האדם ולבדוק את התפילין והמזוזות[3], להוסיף בלימוד תורה[4] וללמוד בספר חובת הלבבות.
הרב שבתי סלבטיצקי בצעירותו סבל מגמגום, והצליח להיחלץ מכך בעזרת הצעה שהרבי העניק לו כאשר שלח אותו לקבוע את מגוריו אחר החתונה באנטוורפן ולשמש כשליח במקום על אף שסבל מגמגום[5],