|
|
| שורה 31: |
שורה 31: |
| הסכסוך עם חב"ד תרם גם לפרישת הליטאים מ"אגודת ישראל", לאחר שהעיתון "המודיע" השייך למפלגה סירב להסתייג מפעילות חסידי חב"ד, כפי שדרש הרב שך. | | הסכסוך עם חב"ד תרם גם לפרישת הליטאים מ"אגודת ישראל", לאחר שהעיתון "המודיע" השייך למפלגה סירב להסתייג מפעילות חסידי חב"ד, כפי שדרש הרב שך. |
|
| |
|
| ==הקשר עם חב"ד==
| | המאבק בתנועת חב"דהרב שך יצא נגד רבים מחידושיו ותקנותיו של הרבי מלובביץ', בהם: תקנתו שכל ילדה מגיל 3 תדליק נרות שבת בברכה, תקנת לימוד הרמב"ם היומי, הנחת תפילין ברחובות קריה לחילונים, תהלוכות לילדים בל"ג בעומר, פעילות בעניין שבע מצוות בני נח לגויים ועוד. ויכוח מאפיין נרשם ביניהם על הגישה לחוק מיהו יהודי בו ראה הרבי מלובביץ' עיקר גדול, בעוד בעיני הרב שך היה החוק פרט שולי בחוק השבות. באופן כללי הייתה גישתו שעל עם ישראל למרכז את מאמציו במסגרת קיום התורה והמצוות האישיים ולא במבצעים רעשניים כפי שראה את מבצעי חב"ד. המאבק פרץ לכותרות בשנות השמונים, כאשר הרב שך כיונה מדינית גינה את מלחמת שלום הגליל, והרבי מלובביץ' ביקר אותו כנכנע לאומות העולם. בתגובה פרסם הרב שך את דעתו כי ביטול השינה בסוכה אצל חסידי חב"ד היא עקירת דבר מן התורה. כאשר פתחה חב"ד בקמפיין המשיחי שלה, ראה בכך הרב שך כפירה בחלק מי"ג העיקרים ונזעק למערכה כבדה נגדה, התנגדותו הייתה כפולה: הוא טען כי הרבי מלובביץ' הוא משיח שקר וכי הדגש שנותנת חב"ד על הצורך והביטחון בביאת המשיח עתה עומדים בסתירה לדברי הנביא חבקוק "אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא", הרב שך צפה את משבר האמונה שעתידים מאמיני הרבי מלובביץ' לעמוד בו עם מותו. |
| [[קובץ:פיקרסקי חתום על הפסק דין.JPG|שמאל|ממוזער|250px|חתימת הרב פיקרסקי על הפסק-דין ש[[הרבי]] בגדר [[בחזקת משיח]] (חתימתו מסומנת בחץ)]]
| |
| רבותיו של הרב פיקרסקי, ר' אריה צבי פרומר ור' אברהם ויינברג, העריצו את [[אדמו"ר הזקן]] ומהם קיבל את הידידות ל[[חסידות חב"ד]]. בשנת [[תש"י]] הגיע לראשונה ל-[[770]] והשתתף ב[[תפילת מנחה]] עם [[הרבי]]. לאחר התפילה ניגש הרב פיקרסקי ואמר לרבי "שלום עליכם" והם שוחחו מספר דקות בלימוד. לימים סיפר הרב פיקרסקי שאותם דקות הותירו בו רושם עצום ולמרות שהסתופף אצל הרבה גדולי הדור ב[[פולין]], היה זה החוויה ה[[רוחני]]ת שטרם ידע כמוה. מאז '[[התקשרות|התקשר]]' הרב פיקרסקי לרבי{{הערת שוליים|שם=ראיון|מתוך ראיון ל[[שבועון כפר חב"ד]]. [[י"א בניסן]] [[ תשנ"ב]].}}. במשך השנים היה משתתף בקביעות ב[[התוועדויות]] הגדולות של [[הרבי]] ובכינוסים וסיומי ה[[רמב"ם]].
| |
|
| |
|
| הרב פיקרסקי התדיין רבות עם הרבי, בכתב ובעל פה, בנושאים תורניים. תקופה ארוכה היה נכנס פעם בחודש אל הרבי ומציג לפניו את שאלותיו והרבי היה משיב לו עליהם. ב[[כ"ד בטבת]] באחת השנים, סיים הרבי מסכת בש"ס ואמר ב[[התוועדות]] פלפול תורני בנושא "חצי שיעור". כעבור כמה ימים פנה אליו הרבי בידידות ושאל אותו: "אין לכם שום שאלה על ההדרן?
| | בכל מאבקיו בחב"ד נימק את מאבקו הן בגישה הכללית של חב"ד והן בביקורת מקומית על התקנה, את הדלקת הנרות לבנות הגדיר כברכה לבטלה, את הנחת תפילין ביקר מחשש שאין גופם של המניחים נקי ואסורים הם בתפילין, את לימוד הרמב"ם ביקר שיבואו לפסוק הלכה ממנו בלי עיון בשולחן ערוך, יוצאת מן הכלל היא הפעילות על שבע מצוות בני נח אותה ביקר רק מהנימוק "כאילו רק זה חסר לנו עכשיו". |
|
| |
|
| בשיעוריו היה מחדש הלכות רבות על פי דיוק בדברי הרבי אליו, לרוב היה זה ב[[שולחן ערוך של אדמו"ר הזקן]]. היה נכנס רבות ל[[יחידות]] אצל הרבי, גם בזמנים חריגים. פעמים שדחה הרבי את תפילת המנחה בעקבות התארכות פגישתו עם הרב פיקרסקי{{הערת שוליים|ביום [[ט' בתמוז]] [[תשל"ה]] נדחתה התפילה בשלושת רבעי שעה וביום [[י"ג באלול]] [[תשל"ו]] בעשרים וחמש דקות. מתוך יומנו של ר' יצחק מאיר סוסובר.}}. הרבי ביקש שישלחו לו את פלפוליו של הרב פיקרסקי שנאמרו בארץ ישראל.
| | באגרותיו של הרב שך ישנם מכתבים רבים בנושא חב"ד (בכינוי "הכת הידועה"), בהם הוא מתפלמס עמה, ודורש להתרחק מחסידי חב"ד. |
|
| |
|
| בפתח החלק הראשון של ספרו "חקרי הלכות" שהודפס בשנת [[תשי"ז]], הוא כותב: "הגם שאני יודע מך ערכי, מה אני, לבוא לגשת אל הקודש פנימה, אך תמכתי יתדותי על הוראתו של כבוד קדושת מרן אדמו"ר הגאון הקדוש שליט"א מליובאוויטש". בשנת [[תק"כ]] שלח מכתב אל הרבי עם קושיות קשות בהלכות [[שבת]] בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן. הרבי ענה לו על מכתבו{{הערת שוליים|הודפס ב[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]], אגרת ז'רמ"ב.}} והרב פיקרסקי היה מפליא את תשובת הרבי ואף הדפיס זאת כהקדמה לספרו "חקרי הלכות" חלק ג'. בחלק ט' של ספרו "חקרי הלכות" הדפיס את חידושיו של הרבי בנושא "לא תחסום שור בדישו" ומתפלפל בזה רבות. סוגיות רבות התבארו לנו בזכות שאלותיו של הרב פיקרסקי את הרבי. רובם לא הגיע לידינו{{הערת שוליים|מכתבים נוספים מהרבי אליו הודפס באגרות קודש של הרבי; אגרת ח'תתפ"ט, אגרת ז'תקע"ב (על תוצאות בחינה בישיבה) וכן מכתב מחורף [[תשכ"ו]] ועוד.}}.
| | הרב שך הדגיש כל ימיו כי המאבק עם הרבי מלובביץ' אינו אישי (אף שבכנס בהיכל התרבות כינה אותו "כופר", ואת חב"ד "כפירה ומינות") ואף התפלל עליו בימי מחלתו, את פעולתו האחרונה נימק גם בצורך למנוע משבר אמונה ממאמיניו.[8] |
|
| |
|
| ב[[שמחת תורה]] שנת [[תשל"ו]] דיבר הרבי שילמדו [[הלכה|הלכות]] לפני החתונה. בעקבות שיחה זו הציע הרב פיקרסקי לרבי תכנית לימוד ובחינות בהוראה ו[[רב]]נות. תשובת הרבי הייתה: באם משערים שזהו בכח התלמידים שי' . . יהי רצון שיהא בהצלחה רבה . . אזכיר עה"צ". ביום חמישי ל[[פרשת בא]] [[תשל"ח]] הודיע הרב פיקרסקי על הצלחות בבחינה שערך{{הערת שוליים|מענה הרבי היה "ת"ח ת"ח על הבשו"ט. ויה"ר שיתאימו התלמידים שי' לתקות המייסדים דתומכי תמימים, כ"ק רבותינו נשיאינו, ובמלואה".}}.
| | המאבק בחב"ד הוסיף שמן ליחסים העכורים בין החסידים והליטאים בשנות השמונים. חסידי חב"ד טענו כי מאבקו של הרב שך איננו מיוחד נגד חב"ד אלא נגד החסידות כולה. הרב שך הכחיש נמרצות בפומבי את ההאשמה ואף התבטא בחריפות, בנוסח "אני מרים את ידי לשמיים, שאף פעם לא עלתה על דעתי, ולא על דעת אף אחד, לעורר המחלוקת של חסידים ומתנגדים". כמו כן, העמיד על נס את משרתו בשנות השלושים בישיבת קרלין ואת יחסו החם לתלמידים חסידיים שלמדו בישיבותיו. הוא צירף למועצת גדולי התורה של דגל התורה את האדמו"ר מבעלז. |
|
| |
|
| בשנת [[תשמ"ו]] ביקש הרבי שכל אחד יעשה לעצמו [[רב]], על פי דברי המשנה ב[[מסכת אבות]] "עשה לך רב". לאחר מכן קרא הרבי אל הרב פיקרסקי לחדרו ואמר לו שהוא מעוניין שהוא – הרב פיקרסקי – יהיה הרב שלו. הרב פיקרסקי הסכים ולאחר מכן היה הרבי שואל אותו לעיתים שאלות הלכתיות{{הערת שוליים|בשנת תשמ"ח כשבא לנחם את הרבי לאחר הסתלקות מרת [[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר שליט"א)|חיה מושקא שניאורסון]] שאל את הרב פיקרסקי האם יכול לומר דברי תורה ב[[התוועדות]] ב[[שבת]] בתוך ה"שבעה". הרב פיקרסקי ענה שכיוון שכל שבת הרבי רגיל לדרוש, הרי שאם לא ידרוש זה יהיה אבילות בציבור, שאסור בשבת והרבי אכן אמר [[שיחה]] באותה שבת.}}{{הערת שוליים|בהזדמנות אמר לרבי שכיון שזכה להיות מוסמך על ידי גדולי ישראל מדור קודם, הוא מעיז הוא לפסוק ולבקש מהרבי שישתדל לשמור על בריאותו כי רבים צריכים לו. ענה לו הרבי: "כ"ק מו"ח אדמו"ר היה אומר שהסימן על אדם בריא הוא שאינו מרגיש את עצמו, שאם לא כן, הרי עצם ההרגשה "חש בראשו", מוכיחה שמצב בריאותו אינו כשורה. יותר טוב איפוא, שלא אצטרך לשמור על עצמי, מכיון שמלכתחילה אהיה בריא.}}. ב[[התוועדות]] יום [[י' בשבט]] שנת [[תשל"ו]], ארגן הרבי מעין 'בית דין' עם שבעים ואחד דיינים שיפסקו ש[[ארץ ישראל]] שייכת אך ורק לעם ישראל ושאסור למסור שטחים לערבים. במהלך המעמד נאמו אנשים חשובים בפני הרבי. אחד מהם היה הרב פיקרסקי.
| | בפברואר 1986 החריף העימות, לאחר פטירתו של הרב יעקב לנדא, רב העיר בני ברק. הרב לנדא היה מחסידי חב"ד, אך נמנע מלהתערב בעימות בגלוי, נמנע מלהתייחס בגלוי לסוגיית המשיחיות, והיה בעל תדמית ציבורית כללית. בצוואתו ביקש הרב לנדא למנות את בנו, רבי משה יהודא ליב לנדא, כיורשו. הרב לנדא הבן, היה חסיד חב"ד מוצהר, ור"מ בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד. הליטאים התנגדו נמרצות למינוי, ודרשו לקיים בחירות לרבנות העיר, אך ראש העיר משה אירנשטיין התעלם מעמדתם והכריז על מינויו של הרב לנדא הבן לרב העיר עוד במהלך לוייתו של האב. הרב שך ראה במעשה זה משום קביעת עובדות בשטח, ואף התבטא בעניין בחריפות, (הוא אף הזכיר את עניין המקווה כשיטת בעל התניא שבנה לנדא) במהלך עצרת הבחירות בכיכר הישיבה, ערב הבחירות לראשות עיריית בני ברק, בהם, לראשונה, הציגה דגל התורה מועמד משלה לתפקיד, כמו כן, הכריז כי הליטאים אינם מכירים במרותו של הרב החדש. במקביל, פנה לרב חיים שאול קרליץ, בבקשה להקים מערכת קהילתית נפרדת, שתכלול בית דין, מינוי רבני שכונות, מערכת כשרות, רישום נישואין וכו'. המערכת הליטאית הנפרדת מכונה "שארית ישראל" והיא מתפקדת עד היום. |
|
| |
|
| בשנת [[תשמ"ב]] לקראת שנת השמונים של הרבי, הדפיסו ספר בשם "ויהי בישורון מלך" שהכיל, בין היתר, מחידושי התורה של הרב פיקרסקי. חידושי תורה נוספים שלו הודפסו בקובץ "הדרת מלך" שיצא לאור ב[[ארצות הברית]] לקראת [[סיום הרמב"ם]] הראשון בשנת [[תשמ"ה]]. בספריו היה כותב "המתגעגע להיות בטל לעובדי ה'" כשכוונתו אל [[הרבי]].
| | הסכסוך עם חב"ד תרם גם לפרישת הליטאים מ"אגודת ישראל", לאחר שהעיתון "המודיע" השייך למפלגה סירב להסתייג מפעילות חסידי חב"ד, כפי שדרש הרב שך. |
| | |
| הרב פיקרסקי היה אחד משלושת הרבנים, יחד עם הרב [[חיים חודקוב]] והרב [[ניסן מינדל]], שנקראו ביום [[י"ד בסיוון]] שנת [[תשמ"ח]] לבוא לחדרו של הרבי בעניין הצוואה. בשנת [[תשנ"ב]] חתם על פסק הקובע שהתקיימו אצל הרבי כל סימני ה[[רמב"ם]] והוא "בחזקת משיח" והם מברכים אותו בברכת "[[יחי המלך]]".
| |
|
| |
|
| ==הרבי הציל אותי== | | ==הרבי הציל אותי== |