39,916
עריכות
אין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 3: | שורה 3: | ||
הוא נודע ב[[תפילה (יהדות)|תפילתו]] שהייתה נמשכת שעות ארוכות, במשמעת העצמית שלו, ובביאוריו לספר ה[[תניא]]. דמותו הייתה ועודנה מודל לחיקוי בקרב [[חסידות חב"ד|חסידי חב"ד]]. | הוא נודע ב[[תפילה (יהדות)|תפילתו]] שהייתה נמשכת שעות ארוכות, במשמעת העצמית שלו, ובביאוריו לספר ה[[תניא]]. דמותו הייתה ועודנה מודל לחיקוי בקרב [[חסידות חב"ד|חסידי חב"ד]]. | ||
נמנוב, נולד בעיירה [[ז'לובין]] שב[[בלרוס]] בשנת תרס"ד (1903). הוא למד והתחנך בישיבת תומכי תמימים ב[[ליובאוויטש]], אצל | נמנוב, נולד בעיירה [[ז'לובין]] שב[[בלרוס]] בשנת תרס"ד (1903). הוא למד והתחנך בישיבת תומכי תמימים ב[[ליובאוויטש]], אצל [[אדמו"ר הרש"ב]]. בשנים מאוחרות יותר מונה על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]], כ[[משפיע]] וכ[[ראש ישיבה]] בישיבות חב"ד במספר ערים ברוסיה. בשנת [[תר"צ]] (1930), נאסר ונשלח לגלות, בשל היותו מלמד תורה, דבר שהיה אסור על פי ה[[חוק]] ב[[ברית המועצות]]. | ||
בשנת [[תש"ד]], בהיותו ב[[טשקנט]] נקרא הרב נמנוב לשמש כ[[משפיע]] בישיבת חב"ד בעיר הסמוכה [[סמרקנד]]. למרות היותו מבין צעירי החסידים, היה מנהל עדת החסידים באותה התקופה בעירו ואף חסידים מבוגרים ממנו שמעו להוראותיו. כעבור שנתיים ([[תש"ו]]) עזב את ברית המועצות למחנה הפליטים ב[[פוקינג (גרמניה)|פוקינג]] {{אנ|Pöcking}}, [[גרמניה]]. | בשנת [[תש"ד]], בהיותו ב[[טשקנט]] נקרא הרב נמנוב לשמש כ[[משפיע]] בישיבת חב"ד בעיר הסמוכה [[סמרקנד]]. למרות היותו מבין צעירי החסידים, היה מנהל עדת החסידים באותה התקופה בעירו ואף חסידים מבוגרים ממנו שמעו להוראותיו. כעבור שנתיים ([[תש"ו]]) עזב את ברית המועצות למחנה הפליטים ב[[פוקינג (גרמניה)|פוקינג]] {{אנ|Pöcking}}, [[גרמניה]]. | ||
ב[[תש"ח]] נסע ל[[צרפת]] על פי הוראתו של [[הריי"צ]], והצטרף להנהלת ישיבת חב"ד בעיר [[ברונוי]]. כעבור תקופה קצרה, מונה הרב נמנוב ל[[מנהל]] ו[[משפיע]] ראשי של הישיבה. שיטת החינוך שלו, הדגישה את הערך של עבודת השם מתוך "קבלת עול". | ב[[תש"ח]] נסע ל[[צרפת]] על פי הוראתו של [[הריי"צ]], והצטרף להנהלת ישיבת חב"ד בעיר [[ברונוי]]. כעבור תקופה קצרה, מונה הרב נמנוב ל[[מנהל]] ו[[משפיע]] ראשי של הישיבה. שיטת החינוך שלו, הדגישה את הערך של עבודת השם מתוך "קבלת עול". | ||
לאחר הכתרת [[הרבי]] | לאחר הכתרת [[הרבי]] הפך לחסיד שלו והיה נוסע אליו לעתים תכופות. כמנהל הישיבה עמד עמו בקשר רצוף, והרבי אף כתב לו מאות מכתבי הדרכה. | ||
ההערכה הרבה שהחסידים רחשו אליו התבטאה בהגדרתו כ"בינוני" במושגי ה[[ספר התניא|תניא]]. תואר זה, מתייחס לאדם שכל מעשה, דיבור או מחשבה שלו, נעשים לשם שמים. | ההערכה הרבה שהחסידים רחשו אליו התבטאה בהגדרתו כ"בינוני" במושגי ה[[ספר התניא|תניא]]. תואר זה, מתייחס לאדם שכל מעשה, דיבור או מחשבה שלו, נעשים לשם שמים. | ||
עריכות