מסכת סוכה: הבדלים בין גרסאות בדף

הרבי מבאר בטוב טעם, כי שכוונת אדה”ז היא להגדיר

 

 

בכך שאדה”ז מוסיף שענני

::''"אם אין הסכך מרובה מן האויר אלא הן שוין פסולה לפי שהתמה הנכנסת באויר הסיכוך כשהיא מגיעה לקרקעית הסוכה מתפשטת יותר ממה שהיא למעלה באויר הסיכוך ונמצא שהסוכה למטה בקרקעיתה היא חמתה מרובה מצלתה”, ובסעיף שלאח”ז ממשיך “אבל אם למטה בקרקעיתה היא חמתה וצלתה שוין כשרה לפי שידוע שלמעלה בסכך האויר הוא מועט מן הסיכוך וצלתה למע לה היא מרובה מחמתה” וה”ז סכך גמור”.

לכאורה דבריו של אדה"ז סותרים זא”ז, מדבריו בדין הראשון יוצא שמצד זה שהצל

בנוסף, הרבי מדייק את לשונו של אדמו"ר הזקן שם ד”אם

וה”ז סכך גמור” שלכאורה ה”ז יתור

לשון, ולמה לא מספיק הטעם ש”צלתה

על פי הנ"ל הרבי מבאר, ששיעור סכך “למעלה” ושיעור סכך “למטה” הם שני דינים שונים, חלוקים בעצם גדרם: הדין דצל סוכה כלפי האדם (“למטה”), הוא בעיקר דין שלילי, היינו פסול אם אצלו חמתה מרובה מצלתה, כיון שאז אינו דומה לענני הכבוד שפעלו “לבל יכה בהם שרב ושמש”, אבל אם הם שווין אין כאן פסול; משא”כ הדין בסכך הסוכה הוא ענין חיובי, שסכך

הרבי מוסיף כי יש לומר, שבזה שבהגדרת מצות סוכה מדגיש אדה”ז שהסוכה היא “לצל” כנ”ל, כוונתו לרמז, שעיקר גדר הסוכה אינו זה שאצל האדם אסור להיות מצב של “חמתה מרובה מצלתה”{{הערת שוליים|ע”ד “בל יכה בהם שרב ושמש”, - הרבי.}} אלא החיוב זה שהסכך יהיה עשוי “לצל”, “צלתה מרובה מחמתה”. ונפק”מ למעשה: אם הסכך למעלה צלתו מרובה מחמתו, אבל הסוכה למטה חמתה מרובה מצלתה” עי"ז “שהחמה הנכנסת באויר הסיכוך כשהיא מגיעה לקרקעית הסוכה מתפשטת יותר ממה שהיא למעלה באויר הסיכוך”, ונמצא שלמעלה יש “סכך גמור”, אבל למטה יש פסול דחמתה מרובה מצלתה. לכאורה היה מסתבר לומר, דכיון שיש פסול

בהסוכה, א”כ מה מועיל זה שיש למעלה “סכך גמור”. אבל ע”פ הנ”ל - שעיקר גדר הסוכה הוא מה שהסכך יהי׳ עשוי “לצל”, יש לומר, שאם למעלה יש “סכך גמור”, אין מתחשבים בהנעשה למטה בקרקעית הסוכה: דרק כשלמעלה הםשווין ואין כאן “סכך גמור” אזי הסוכה פסולה כשלמטה חמתה מרובה מצלתה, אבל אם למעלה יש “סכר גמור”, אין משנה לנו מה שלמטה אין צלתה מרובה מחמתה, כיון שעיקר גדר הסוכה הוא זה שהסוכה{{הערת שוליים|היינו הסכך. - הרבי.}} “עשויה לצל”.

הרבי מוסיף, כי אולי יש להוסיף ביאור בהוספת אדה”ז, שמוסיף (כנ”ל) דבש־ “צלתה למעלה היא מרובה מחמתה” כשרה משום ש”ה”ז סכך גמור” - שיש לומר, שכוונתו בזה גם ללמדנו, שכאשר האדם עושה “סכך גמור” (שצלתה מרובה

מתמתה, לא נפק”מ לן מה שלמטה אין

צלתה מרובה מחמתה”, כיון שעיקר גדר הסוכה הוא זה שהסוכה (היינו הסכך) “עשוי׳ לצל”].