39,916
עריכות
חב"דפדיה:תולדות חסידות חב"ד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מתוך הערך עליו
(מתוך הערך עליו) |
(מתוך הערך עליו) |
||
| שורה 209: | שורה 209: | ||
* '''תרמ"א''' – רצחו של הצאר, פרעות ביהודים ופעולותיו של אדמו"ר מהר"ש | * '''תרמ"א''' – רצחו של הצאר, פרעות ביהודים ופעולותיו של אדמו"ר מהר"ש | ||
* '''תרמ"ג''' - הסתלקות אדמו"ר מהר"ש | * '''תרמ"ג''' - הסתלקות אדמו"ר מהר"ש | ||
== '''תרמ"ג''' - קבלת הנשיאות של אדמו"ר מהרש"ב == | |||
אצל אדמו”ר הרש”ב נמשך תהליך קבלת הנשיאות זמן ממושך יותר מאשר כל רבי אחר, במשך אחת-עשרה שנים. ביום [[י"ג תשרי תרמ"ג]] הסתלק אביו [[אדמו"ר המהר"ש]], ורק בראש השנה [[תרנ"ד]], החל להתפלל במקום הקבוע של אביו, ולאחר החג החל לקבל ל’[[יחידות]]’ באופן קבוע ולענות בכתב על שאלותיהם של החסידים, זאת למרות שאמירת [[דא"ח]] ברבים (דבר שבדרך כלל היווה את האות לקבל הנשיאות) החל מיד לאחר הסתלקות אביו. | |||
הסתלקות אביו המהר”ש עשתה עליו רושם חזק מאוד, והחסידים ראו זאת בהנהגתו המיוחדת. בכל שנת האבלות ירד הרבי הרש”ב לפני התיבה בחדרו של אביו. לאחר התפילה היה סוגר את הדלת ונשאר ספון בחדר במשך כל היום, שם אכל, שם למד וישן. | |||
ימים ספורים לאחר ההסתלקות החל לומר מאמר חסידות ברבים. היה זה ביום שני של חג הסוכות, כאשר פתח ואמר את מאמר ד”ה “כתר יתנו לך”. בחנוכה אותה שנה אמר את מאמר ד”ה “תנו רבנן נר חנוכה”. מאמר זה התפרסם בעתקים רבים והתקבל בקרב החסידים בחיבה יתירה. | |||
במשך כל שנת האבילות לא הסכים לקבל פני איש ולא ענה על שאלות או עצות. את כל זמנו הקדיש לתפילה ולימוד תורה. בשנת האבילות, ובשנים הבאות, נסע כמה פעמים לערים אחרות ומדינות רחוקות מטעמי בריאות. | |||
בספר ‘[[בית רבי]]’ מסופר כי אדמו”ר הרש”ב לא אבה לקבל את כתר הנשיאות בטענה כי אחיו הגדול ממנו, הרב [[רבי שניאור זלמן אהרן]] (הרז"א) צריך למלא את מקום אביו, אולם הרז”א סירב בתקיפות, וכך גם הרש”ב. | |||
באמצע [[חודש אלול]] [[תרמ"ג]] (לקראת סיום שנת האבל על אדמו”ר המהר”ש), נכנסו הרב [[שמואל גרונם אסתרמן]] והרב משה (שהתמנו לאחר שנים רבות כמשפיעים בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש) אל הרב [[אברהם מזעמבין]] מחשובי ונכבדי החסידים. | |||
שנים אלו היו חברים ומלמדים, ומכיון שלקראת החגים הפסיקו את הלימודים עם התלמידים, היו נוסעים בכל שנה לליובאוויטש, והם שאלו האם עליהם להמשיך לנסוע לליובאוויטש לאחר הסתלקותו של הרבי מהר”ש בעוד שבניו טרם קיבלו על עצמם את הנשיאות? | |||
השניים הוסיפו ואמרו כי חוששים שמא יש להם ‘פניה’ כדי לחסוך את עלות הנסיעה, ולכן הם מוסרים לו מראש את כספי הוצאות הנסיעה כדי שיחלק לצדקה לפי דעתו. | |||
ר’ אברהם השיב להם מיד כי אינו מקבל את הכסף, ועליהם לנסוע לליובאוויטש כפי שהורגלו בכל שנה. הוא הוסיף שלולא זקנותו וחולשתו, גם הוא היה נוסע לליובאוויטש. | |||
בתקופה שאדמו”ר הרש”ב הביע את סירובו לקבל את הנשיאות, אמר לו החסיד ר’ [[גרשון דובער מנעוול]]: “אדמו”ר הזקן הצית את אור החסידות ואתם רוצים לכבות?” כשאדמו”ר הרש”ב שמע זאת, פרץ בבכי מר. | |||
מדברים קשים אלו שאמר החסיד לרבו, ניתן היה להבין עד כמה נגע בנפש החסידים שהרבי הרש”ב יקבל על עצמו את הנשיאות. | |||
רק לאחר שנים רבות נעתר לבקשותיהם של החסידים והחל לכהן באדמו”רות באופן רשמי, ועל כך סיפר בנו, [[אדמו"ר הריי"צ]]: | |||
“עשרת השנים - מבלי לחשב את שנת האבלות - בין הסתלקות הסבא, הרבי המהר”ש - י”ג תשרי תרמ”ג - עד לקבלת הנשיאות על ידי אבי - ראש השנה תרנ”ד - היה אבי בגדר של התבודדות. אף שהיה אומר חסידות ברבים, ומשנת תר”ן גם קיבל אנשים ליחידות, היה מתבודד לעצמו. במשך עשר שנים אלו היו זמנים שונים כפי שרשום ברשימות שונות, אבל בכלל בעשר שנים אלו נהג בדרך של התבודדות לעשות עם עצמו ובתוך עצמו. מראש השנה תרנ”ד מתחיל סדר חדש של דרך עבודה בהתגלות”. | |||
היה זה בתפילת ערבית של ליל ראש השנה, כאשר אדמו”ר הרש”ב קבע את מקום תפילתו בבית הכנסת באותו מקום בו התפלל אביו הרבי המהר”ש - שכן עד אז התפלל במקומו המיוחד לו בבית הכנסת כפי שהיה בחיי אביו. מאז החל לקבל חסידים ליחידות באופן קבוע, ענה על מכתבים, ומסר את מאמרי החסידות שאמר בכדי שיוכלו להעתיק אותם. | |||
אעפ"כ כ"ק אדמו"ר ב"היום יום" מחשב יום התחלת הנשיאות ביום פטירת אביו אדמו"ר מוהר"ש נ"ע | |||
* '''תרנ"ז''' – יסוד תומכי תמימים | * '''תרנ"ז''' – יסוד תומכי תמימים | ||
* '''תרע"ו''' – עזיבת ליובאוויטש והעברה לרוסטוב | * '''תרע"ו''' – עזיבת ליובאוויטש והעברה לרוסטוב | ||