חב"דפדיה:תולדות חסידות חב"ד: הבדלים בין גרסאות בדף

בשנת תקל"ז נסע רבי מנחם מנדל מויטבסק לארץ הקוד, ואדמו"ר הזקן נסע ללוותו.

אדמו"ר הזקן היה בצער גדול איך להחליט על נסיעתו לארץ הקוד. הוא ראה את רבו המגיד ממזריט בהקיץ ולא בחלום, פעמים רבות, אמר לו לא ליסוע לארץ הקוד. ולמרות זאת מגודל האהבה לארץ הקוד החליט ליסוע, ובחול המועד פסח הודיע שמיד אחרי חול המועד יחל במסע.

בתחיל חודש אייר יצא אדמו"ר הזקן עם בני ביתו ועם אחיו [[המהרי"ל]], רבי [[מרדכי פוזנר (אח אדמו"ר הזקן)|מרדכי]] ורבי [[משה (אח אדמו"ר הזקן)|מה]] עם משפחתם, ועמם מספר מסוים ל תלמידי המרכז שיסד בליאזנא, והחלו במסע עד שהגיעו לעיר מאהליב אשר על נהר דניעסטר כידוע. במשך המסע נפרדו ממנו תלמידי המרכז מכיון אי איש במקום שמצא את פרנסתו.

כאשר שמעו תלמידי החדרים - המרכז, על נסיעתו של אדה,ז הם התעצבו מאוד, אך אדמו"ר הזקן אמר להם כי חייו קודמים. הם החליטו ללוותו בדרכו, ובכל מקום ועיר עברו היו נעצרים, ואדמו"ר הזקן היה אומר פלפול ברבים ומסיים בדברי מוסר והוראת דרך בעבודת השם. במקומות מסוימים היה אומר פלפול בנפרד  ודברי מוסר בנפרד, דבר זה יצר רושם אדיר על בני התורה, מה שנתן מקום לתלמידי  החדרים להתעכב במקומות ההם.

כל משך קיץ תקל"ז התעכב אדמו"ר הזקן בגליל פאדליא וואהלין.