משתמש:חיים נהר/פסוקים ואימרות במבט החסידות: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עריכה חלקית
(←‏תורת הנסתר: איחוד בלבד)
(עריכה חלקית)
שורה 4: שורה 4:
==תפלה==
==תפלה==
*"אדון עולם{{הערת שוליים|מתחילת תפילת השחר}}" - בגימטריא "[[אין סוף]]", שהוא בחינת ה[[רצון העליון]] לפני שנברא העולם, שהוא אין סוף. הוא מופיע ברמז לומר, שבעולם הזה ה'אין סוף' הוא בהעלם.
*"אדון עולם{{הערת שוליים|מתחילת תפילת השחר}}" - בגימטריא "[[אין סוף]]", שהוא בחינת ה[[רצון העליון]] לפני שנברא העולם, שהוא אין סוף. הוא מופיע ברמז לומר, שבעולם הזה ה'אין סוף' הוא בהעלם.
*"ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא" - מבאר [[אדמו"ר הרש"ב]]: קטע זה נאמר על הגילוים ד[[ימות המשיח|לעתיד לבוא]] שיאיר בחינת העצמות ד[[אור אין סוף]] כמו שהוא מרומם לבדו. והעולמות לא יהיו במציאות דבר בפני עצמם כי אם יהיה הכל [[אלקות]] ובפרט בנשמות ישראל שיהיו בבחינת ונחיה לפניו כו’.
*"אדיר במרום השם" זהו בחינת [[חכמה]], ש'''א'''דיר '''ב'''מרום '''י'''' זהו "אבי" בחינת [[אב (חכמה)|אב שהוא חכמה]].
*"אדיר במרום השם" זהו בחינת [[חכמה]], ש'''א'''דיר '''ב'''מרום '''י'''' זהו "אבי" בחינת [[אב (חכמה)|אב שהוא חכמה]].
*"אדירים משברי ים" - הם מבחינת [[ספירת הבינה]] שהם ב[[ראשי תיבות]] [[אם (בינה)|אמ"י - בחינת הבינה]]{{הערת שוליים|"[[יהל אור]] על [[תהילים]]" ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] עמ' שמ"א בתחילתו.}}.
*"אדירים משברי ים" - הם מבחינת [[ספירת הבינה]] שהם ב[[ראשי תיבות]] [[אם (בינה)|אמ"י - בחינת הבינה]]{{הערת שוליים|"[[יהל אור]] על [[תהילים]]" ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] עמ' שמ"א בתחילתו.}}.
שורה 14: שורה 15:
*"המצטער פטור מן הסוכה" אדם שמצוות סוכה גורמת לו צער - פטור מן הסוכה. ופירשו [[חסידים]]: "המצטער" - מי שציווי של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מסוגל לגרום לו צער - "פטור מן הסוכה" - אינו ראוי לשבת בתוך ה[[אור]] אלוקי נעלה שישנו בסוכה.
*"המצטער פטור מן הסוכה" אדם שמצוות סוכה גורמת לו צער - פטור מן הסוכה. ופירשו [[חסידים]]: "המצטער" - מי שציווי של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מסוגל לגרום לו צער - "פטור מן הסוכה" - אינו ראוי לשבת בתוך ה[[אור]] אלוקי נעלה שישנו בסוכה.
*"השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך" - "אתה" - כינוי ל[[כנסת ישראל]], [[נשמה|נשמת]] האדם שהיא חלק אלוקה ממעל ממש. וזאת היא חובת ה[[תפילה]], "לשמוע" ולהתבונן בתפלת הנשמה, היינו, שהאדם ירגיש שלא הגוף שלו הוא המתפלל אלא תפלתו היא רק רינת וזמרת הנשמה.
*"השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך" - "אתה" - כינוי ל[[כנסת ישראל]], [[נשמה|נשמת]] האדם שהיא חלק אלוקה ממעל ממש. וזאת היא חובת ה[[תפילה]], "לשמוע" ולהתבונן בתפלת הנשמה, היינו, שהאדם ירגיש שלא הגוף שלו הוא המתפלל אלא תפלתו היא רק רינת וזמרת הנשמה.
*"אשר נתן לנו את תורתו" ביאר [[אדמו"ר הזקן]] -  שנתן לנו את [[תורה|תורתו]] והלביש בה [[רצון העליון|רצונו]] וחכמתו יתברך הרי זה כאלו נתן לנו את [[עצמות ומהות|עצמו]] כביכול. כמו שאמרו חז"ל: "אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד".
*"ואהבת את הגר לתת לו לחם ושמלה" - גר היינו ה[[נפש אלוקית|הנפש האלוקית]], לחם - תורה, שמלה - מצוות.
*"ואהבת לרעך כמוך" הוא הכתוב במקרא המצווה על מצוות [[אהבת ישראל]]. מבואר בכתוב זה, שענינו הוא כמו שאין אדם רואה חוב לעצמו, שאף שיודע פחיתותו, אין הדבר תופס מקום אצלו מחמת האהבה שאוהב את עצמו, כך צריכה להיות אהבה זו לזולת מישראל.
*"וחיי צער" היינו הניצוצות של קדושה שנפו לתון הקליפות, שהם נתונים בצער גדול '''תחיה''' עליך לחיות ניצוצות אלו, להעלותם ל[[קדושה]] (תחייה אל תקרי אלא בח' פתוחה).
*"ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים" מפרש [[כ"ק אדמו"ר שליט"א]]: בכל [[יהודי]] ישנו "באר מים חיים" אלא שלפעמים מכוסה הוא בטיט. הכתוב מלמדינו, יש לחפור בטיט, ולהתעסק עם הזולת עד שמגלים "מים חיים".
*"ויישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך" (פרשת וישלח). מבאר [[אדמו"ר הזקן]] ב[[תניא]]: '''[[רחל אימנו]]''' היא [[כנסת ישראל]], מקור כל ה[[נשמה|נשמות]]. '''[[יעקב אבינו]]''' שמידתו היא מידת הרחמים, נושא את קולו למעלה, אל מקור הרחמים, ובאמצעות '''בכיו''' מעורר רחמים על נשמות ישראל הנמצאים ב[[גלות]], שיתעלו חזרה לשורשם וידבקו בחזרה עם [[הקדוש ברוך הוא]] בבחינת '''נשיקין''', כמו שכתוב "[[ישקני מנשיקות פיהו]]".
*"וירא יעקב כי יש שבר במצרים" אומר [[המגיד ממעזריטש]] נ"ע: יעקב ראה כי במסגרת [[שבירת הכלים]] '''נשברו''' הכלים ונפלו ניצוצות ל[[מצרים]], ובמסגרת [[עבודת הבירורים]] חש יעקב לתקנם, ואכן במסגרת גלות ישראל שם נתבררו 202 ניצוצות.
*"זכור ימות עולם", ומפרש [[אדמו"ר הריי"צ]] נ"ע: הדורות של [[חסיד]]ים הראשונים הם בבחינת "ימות עולם" - ימים נצחיים, ואותם יש לזכור תמיד.


==תורת הנסתר==
==תורת הנסתר==
על הפסוק "'''אשר נתן לנו את תורתו'''" ביאר [[אדמו"ר הזקן]] -  שנתן לנו את [[תורה|תורתו]] והלביש בה [[רצון העליון|רצונו]] וחכמתו יתברך הרי זה כאלו נתן לנו את [[עצמות ומהות|עצמו]] כביכול. כמו שאמרו חז"ל: "אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד".


*[[ואהבת את הגר לתת לו לחם ושמלה]] - גר היינו ה[[נפש אלוקית|הנפש האלוקית]], לחם - תורה, שמלה - מצוות.
*'''ואהבת לרעך כמוך''' הוא הכתוב במקרא המצווה על מצוות [[אהבת ישראל]]. מבואר בכתוב זה, שענינו הוא כמו שאין אדם רואה חוב לעצמו, שאף שיודע פחיתותו, אין הדבר תופס מקום אצלו מחמת האהבה שאוהב את עצמו, כך צריכה להיות אהבה זו לזולת מישראל.
*בתפילת "[[אדון עולם]]" נאמר: '''ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא'''.


מבאר [[אדמו"ר הרש"ב]]:


קטע זה נאמר על הגילוים ד[[ימות המשיח|לעתיד לבוא]] שיאיר בחינת העצמות ד[[אור אין סוף]]
כמו שהוא מרומם לבדו. והעולמות לא יהיו במציאות דבר בפני עצמם כי אם יהיה הכל [[אלקות]] ובפרט בנשמות ישראל שיהיו בבחינת ונחיה לפניו כו’.
*'''וחיי צער''' היינו הניצוצות של קדושה שנפו לתון הקליפות, שהם נתונים בצער גדול '''תחיה''' עליך לחיות ניצוצות אלו, להעלותם ל[[קדושה]] (תחייה אל תקרי אלא בח' פתוחה).
*'''ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים''' מפרש [[כ"ק אדמו"ר שליט"א]]: בכל [[יהודי]] ישנו "באר מים חיים" אלא שלפעמים מכוסה הוא בטיט.


הכתוב מלמדינו, יש לחפור בטיט, ולהתעסק עם הזולת עד שמגלים "מים חיים".
*"שכר מצוה מצוה" - ביאר [[אדמו"ר הזקן]] בשנת [[תקנ"ה]]: ה[[מצוה]] בעצמה היא השכר. התגלות עצמות המצווה - תהיה רק [[לעתיד לבוא]], אבל זהו ה"קרן" הקיימת של המצוה. אמנם, גם את "פירותיה" של המצוה אדם אוכל בעולם הזה, ובכל מצוה ומצוה הוא לפי ענינה, שכאשר היהודי זקוק לדבר הקשור למצווה עליה מקפיד (לדוגמא: אוכל, בשכר הקפדה על כשרות) - הוא נענה מן השמיים.
*'''ויישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך''' (פרשת וישלח).
 
מבאר [[אדמו"ר הזקן]] ב[[תניא]]: '''[[רחל אימנו]]''' היא [[כנסת ישראל]], מקור כל ה[[נשמה|נשמות]]. '''[[יעקב אבינו]]''' שמידתו היא מידת הרחמים, נושא את קולו למעלה, אל מקור הרחמים, ובאמצעות '''בכיו''' מעורר רחמים על נשמות ישראל הנמצאים ב[[גלות]], שיתעלו חזרה לשורשם וידבקו בחזרה עם [[הקדוש ברוך הוא]] בבחינת '''נשיקין''', כמו שכתוב "[[ישקני מנשיקות פיהו]]".
*על הפסוק "'''וירא יעקב כי יש שבר במצרים'''" אומר [[המגיד ממעזריטש]] נ"ע: יעקב ראה כי במסגרת [[שבירת הכלים]] '''נשברו''' הכלים ונפלו ניצוצות ל[[מצרים]], ובמסגרת [[עבודת הבירורים]] חש יעקב לתקנם, ואכן במסגרת גלות ישראל שם נתבררו 202 ניצוצות.
*'''זכור ימות עולם''', ומפרש [[אדמו"ר הריי"צ]] נ"ע: הדורות של [[חסיד]]ים הראשונים הם בבחינת "ימות עולם" - ימים נצחיים, ואותם יש לזכור תמיד.
*ביאר [[אדמו"ר הזקן]] בשנת [[תקנ"ה]]: '''שכר מצוה מצוה''', ה[[מצוה]] בעצמה היא השכר. התגלות עצמות המצווה - תהיה רק [[לעתיד לבוא]], אבל זהו ה"קרן" הקיימת של המצוה. אמנם, גם את "פירותיה" של המצוה אדם אוכל בעולם הזה, ובכל מצוה ומצוה הוא לפי ענינה, שכאשר היהודי זקוק לדבר הקשור למצווה עליה מקפיד (לדוגמא: אוכל, בשכר הקפדה על כשרות) - הוא נענה מן השמיים.


*מספר הרב [[שלום בער בוטמן]]: ב[[פריז]] אמר [[הרבי]]: '''"רבי אומר, איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם".''' ישנו כלל שכאשר נאמר "רבי אומר" הכוונה היא שבא לחלוק על התנא הקודם. ומדוע כאן נאמר לשון זה, כאשר אין כל מחלוקת. והסביר הרבי: במאמרו "כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם, והווי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" חולק רבי על כל 'הנחות' העולם! היינו, שכאשר רבי כתב את המשנה הוא הפך להיות בר-פלוגתא של העולם לכן מובן הלשון.
*מספר הרב [[שלום בער בוטמן]]: ב[[פריז]] אמר [[הרבי]]: '''"רבי אומר, איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם".''' ישנו כלל שכאשר נאמר "רבי אומר" הכוונה היא שבא לחלוק על התנא הקודם. ומדוע כאן נאמר לשון זה, כאשר אין כל מחלוקת. והסביר הרבי: במאמרו "כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם, והווי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" חולק רבי על כל 'הנחות' העולם! היינו, שכאשר רבי כתב את המשנה הוא הפך להיות בר-פלוגתא של העולם לכן מובן הלשון.

תפריט ניווט