דוד נינצינסקי: הבדלים בין גרסאות בדף

ר' דוד היה משנה לתלמידיו: "[[שופר]] אינו כלי נגינה רגיל לכל כלי נגינה יש מספר שנים של לימוד שאדם צריך להקדיש על מנת לרכוש מיומנות, ומעבר לכך צריך רק להתאמן. הלימוד לתקיעת [[שופר]] לא נגמר כל החיים מהסיבה הפשוטה - [[שופר]] ו[[גאווה]] לא הולכים ביחד, וכל החיים אדם צריך ללמוד איך לבער מקרבו את הנגע הזה של ה[[גאווה]]".  

מכל השופרות שעברו תחת ידיו נקשר ר’ דוד לשופר אחד שמבחינתו הוא יחיד ומיוחד וממנו הוא סרב להיפרד. למרבה הפלא, מאחורי השופר הזה לא עמד שום סיפור מיוחד, אלא סתם שופר שר’ דוד אהב במיוחד, והתקיעה בו הייתה צלולה באופן יוצא דופן.

שמעו של השופר המיוחד הזה הגיע למרחוק, אולם למרות הצעות נדיבות מאד שקיבל ר' דוד – מעולם לא הסכים למכור אותו. ר' דוד סיפר: "יהודי עשיר מהרצליה שהציע לי סכום עתק עבורו שאל אותי: "למה?! הרי בסכום שאני מציע לך אתה יכול לקנות כמה וכמה שופרות מעולים!". אמרתי לו שברגע שבן אדם מבין מה זה שופר הוא הופך להיות חלק מהנשמה שלו והקול שמופק מהשופר זה קול נשמתו. השופר הזה ליווה אותי בכל כך הרבה מקומות עד שהוא חלק מהנשמה שלי ואני לא יכול להיפרד ממנו".

ב[[ראש השנה לאילנות]] - [[ט"ו בשבט]] [[תשפ"ג]], הלך לעולמו, בגיל 76. נטמן ב[[בית עלמין הר המנוחות]].