31,501
עריכות
כוונת הנענועים (דלולב): הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''כוונת הנענועים''' של | '''כוונת הנענועים''' של ה[[לולב]] מוסברת בתורת החסידות{{הערה|בעיקר ב[[סדר תפילות מכל השנה]] שער הלולב עמ' שפה ואילך (בהוצאה החדשה).}} על יסוד לשון ה[[משנת חסידים]]{{הערה|מסכת ימי מצווה וסוכה פ"ה מ"ג. ומובא בכתבי האר"י בשער הכוונות עניין סוכות דרוש ה', פע"ח שער הלולב פ"ב ופ"ג, סידור האריז"ל כוונת הנענועים. ומובא ומוסבר בחסידות במאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא עמ' ג. תקס"ב ח"א עמ' כז. תקע"ב ע' נב. סידור עם דא"ח עמ' שנז ב' (בהוצאה החדשה). עמ' שפג ד'. במאמרי אדה"א בדברים ח"ד עמ' א' שט ואילך. במאמרי הצ"צ באוה"ת בלק עמ' א' כז ואילך. אצל הרבי הרש"ב סה"מ תרנ"ב עמ' א' ואילך, המשך תרס"ו ס"ע מה והמשך תער"ב ח"ב עמ' א' קטז, ועוד.}} "שהוא להמשיך דעת לנוקבא דזעיר אנפין העומדת בחזה דזעיר אנפין". | ||
==שלושת המושגים== | ==שלושת המושגים== | ||
כדי להבין את לשון המשנת חסידים '''להמשיך דעת לנוקבא דז"א העומדת בחזה דז"א''' יש להבין את שלושת המושגים הכלולים בה: | כדי להבין את לשון המשנת חסידים '''להמשיך דעת לנוקבא דז"א העומדת בחזה דז"א''' יש להבין את שלושת המושגים הכלולים בה: | ||
'''דעת''' היא הרגשת חיות השכל, '''לא''' הבנת השכל אלא הרגשת החיות שבו. בהבנת עניין שכלי ישנם שני דברים: עצם הבנת השכל, וההתפעלות ממנו. היינו, מהבנת השכל גרידא לא נמשכת שום התפעלות. אדם מתפעל מעומק השכל, מהיופי שבו רק כשהוא תוקע את '''דעתו''' בשכל. דוגמא לעניין זה מובא מאברהם אבינו: לפני שהכיר את בוראו עבד לשמש כמו תרח אביו, אלא שהיה בינהם הבדל גדול: תרח לא תקע את דעתו בע"ז ולכן לא התפעל מזה ובשעות שלא עבד היה עסוק בענייניו הפרטיים. מה שאין כן אברהם אבינו תקע דעתו בחוזקה ולא הסיח דעתו מהשמש כל היום ולכן עבד אותה בהתפעלות גדולה (ולכן גם מיד כששקעה היה נרגש בדעתו שאין היא הבורא האמיתי וכו', ועד שהכיר את בוראו). היינו, מבחינת ההבנה של השכלת אותה עבודה זרה הייתה זו של אברהם '''זהה''' לזו של תרח, אלא שאברהם תקע דעתו בזה - ולכן התפעל. | '''[[דעת]]''' היא הרגשת חיות השכל, '''לא''' הבנת השכל אלא הרגשת החיות שבו. בהבנת עניין שכלי ישנם שני דברים: עצם הבנת השכל, וההתפעלות ממנו. היינו, מהבנת השכל גרידא לא נמשכת שום התפעלות. אדם מתפעל מעומק השכל, מהיופי שבו רק כשהוא תוקע את '''דעתו''' בשכל. דוגמא לעניין זה מובא מאברהם אבינו: לפני שהכיר את בוראו עבד לשמש כמו תרח אביו, אלא שהיה בינהם הבדל גדול: תרח לא תקע את דעתו בע"ז ולכן לא התפעל מזה ובשעות שלא עבד היה עסוק בענייניו הפרטיים. מה שאין כן אברהם אבינו תקע דעתו בחוזקה ולא הסיח דעתו מהשמש כל היום ולכן עבד אותה בהתפעלות גדולה (ולכן גם מיד כששקעה היה נרגש בדעתו שאין היא הבורא האמיתי וכו', ועד שהכיר את בוראו). היינו, מבחינת ההבנה של השכלת אותה עבודה זרה הייתה זו של אברהם '''זהה''' לזו של תרח, אלא שאברהם תקע דעתו בזה - ולכן התפעל. | ||
'''חזה דז"א''' הכוונה לששת המידות{{הערה|חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד.}} שהן מקור כח המדבר{{הערה|כי הדיבור מבטא את רגש האדם, שכאשר רוצה האדם להביע מחשבותיו ורגשותיו לזולת הרי זה ע"י דיבור.}}, המשפיע את 'הבל הלב' | '''חזה דז"א''' הכוונה לששת המידות{{הערה|חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד.}} שהן מקור [[כח המדבר]]{{הערה|כי הדיבור מבטא את רגש האדם, שכאשר רוצה האדם להביע מחשבותיו ורגשותיו לזולת הרי זה ע"י דיבור.}}, המשפיע את '[[הבל הלב]]' ל[[מלכות]]{{הערה|היא כח הדיבור האלוקי, ככתוב "מלכות '''פה''' תורה שבעל פה קרינן לה.}}. | ||
'''נוקבא דז"א''' היא ספירת המלכות, ונקראת כך משני טעמים: '''א.''' כי מקבלת מז"א{{הערה|ובכל מקום בחינות המשפיע והמקבל נקראות זכר ונקבה. וכשם ש'בינה' היא בחינת נקבה - שמקבלת מ'חכמה', כך 'מלכות' היא בחינת נקבה – שמקבלת מז"א.}}, '''ב.''' כי ההבל היוצא מהלב (ונהיה מקור לדיבור) הוא רק מיעוט מחיצוניות הלב (הרגש), ולכן נקרא שיוצא דרך נקב{{הערה|היינו, לטעם השני השם 'נקבה' הוא הלחם המילים נקב ה, ומשמעותו היא שבחינת מלכות המרומזת באות ה' אחרונה של שם ה' מקבלת מז"א רק מבחינת אחוריים (כי נקב מורה על מיעוט האור ביותר, כמשל בית חשוך שהאור חודר אליו לא דרך חלון אלא רק דרך נקב קטן בקיר).}}. | '''נוקבא דז"א''' היא [[ספירת המלכות]], ונקראת כך משני טעמים: '''א.''' כי מקבלת מז"א{{הערה|ובכל מקום בחינות המשפיע והמקבל נקראות זכר ונקבה. וכשם ש'בינה' היא בחינת נקבה - שמקבלת מ'חכמה', כך 'מלכות' היא בחינת נקבה – שמקבלת מז"א.}}, '''ב.''' כי ההבל היוצא מהלב (ונהיה מקור לדיבור) הוא רק מיעוט מחיצוניות הלב (הרגש), ולכן נקרא שיוצא דרך נקב{{הערה|היינו, לטעם השני השם 'נקבה' הוא הלחם המילים נקב ה, ומשמעותו היא שבחינת מלכות המרומזת באות ה' אחרונה של שם ה' מקבלת מז"א רק מבחינת אחוריים (כי נקב מורה על מיעוט האור ביותר, כמשל בית חשוך שהאור חודר אליו לא דרך חלון אלא רק דרך נקב קטן בקיר).}}. | ||
==כוונת הנענועים== | ==כוונת הנענועים== | ||