382
עריכות
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 90: | שורה 90: | ||
לאחר סגירת הישיבה, נותרו בקרמנצ'וג רק ה[[חיידר|חדרים]] בהם למדו הילדים. את ה'חדרים' ניהל החסיד ר' [[בן ציון מרוז]] שהיה מהר"מים בישיבה. בשל הרדיפות הקשות, שיגר ר' בן ציון מדי פעם מכתבים אל הרבי [[הריי"צ]], בהם פירט את הקשיים לצד ההישגים של התלמידים. | לאחר סגירת הישיבה, נותרו בקרמנצ'וג רק ה[[חיידר|חדרים]] בהם למדו הילדים. את ה'חדרים' ניהל החסיד ר' [[בן ציון מרוז]] שהיה מהר"מים בישיבה. בשל הרדיפות הקשות, שיגר ר' בן ציון מדי פעם מכתבים אל הרבי [[הריי"צ]], בהם פירט את הקשיים לצד ההישגים של התלמידים. | ||
בשנת [[תרצ"ז]], כאשר רדיפות הקומוניסטים גברו, ור' בן ציון מרוז הרגיש כי טבעת החנק מתהדקת סביבו, נמלט ל[[מוסקבה]] וכעבור זמן קצר הצליח להעביר לשם גם את בני משפחתו. | בשנת [[תרצ"ז]], כאשר רדיפות הקומוניסטים גברו, ור' בן ציון מרוז הרגיש כי טבעת החנק מתהדקת סביבו, נמלט ל[[מוסקבה]] וכעבור זמן קצר הצליח להעביר לשם גם את בני משפחתו{{הערה|אודות תומכי תמימים קרמנצ'וג נכתב בהרחבה בתולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק נו - הישיבה בקרעמענטשוג}}. | ||
==סגירת המקווה== | ==סגירת המקווה== |
עריכות