הסתלקות אדמו"ר הרש"ב: הבדלים בין גרסאות בדף

בנו יחידו של אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ, היה צמוד כל הזמן למיטתו של אביו. ב[[מוצאי שבת]] בשעה עשר, פקח לפתע אדמו"ר הרש"ב את עיניו והביט באדמו"ר הריי"צ, שרכן אליו כדי שיוכל להקשיב בתשומת לב לדברי אביו. קולו של אדמו"ר הרש"ב היה חד וברור: "אני עולה השמיימה, את הכתבים אני משאיר לכם. קחו אותי לזאל (חדר היחידות) ונהיה ביחד"{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק א', ע' קיג.}}. אדמו"ר הריי"צ החוויר בהבינו את משמעות הדברים. פנה אליו אביו ואמר לו: "[[התפעלות]]? התפעלות? [[מוחין]]! מוחין!"{{הערה|שם=אשכבתא|אשכבתא דרבי.}}.

לאחר השעה שתיים בלילה, הרים לפתע אדמו"ר הרש"ב את ידו הקדושה כששפתיו שוב רוחשות. אדמו"ר הריי"צ שעמד כל העת ליד המיטה, הבין שאביו רוצה לברכו. הוא הרכין את ראשו עד שידיו של אביו היו מעל ראשו, וברכו בברכת אב. לאחר מכן ברך אף את שלוש נכדותיו - בנותיו של אדמו"ר הריי"צ. כל הנוכחים בחדר, מלבד בני המשפחה התבקשו, על ידי אדמו"ר הריי"צ, לצאת.