קריית רבינו הגדול: הבדלים בין גרסאות בדף

במשך שנים רבות, נותרה [[האדיטש]] נקודת ציון עראית במפת הדרכים של קברי הצדיקים, עקב מיקומה המרוחק שדרש היטלטלות מתישה בדרכים. לרוב היו הבאים להאדיטש שוהים בציון הקודש מספר שעות לכל היותר, כשמיד לאחר מכן היו שבים אל הדרך הארוכה והמעייפת, ללא שיוכלו לנוח מעמל הדרך או אפילו להאריך את שהותם במקום.

לאחר כמה זמן ראו שהעבודה לא מתקדמת וראו שאותו קבלן ביצע רק את קומת המרתף של המקום, ושאלו אותו מתי הוא ממשיך בעבודה כשלהפתעתם הוא טוען שנגמר הכסף, היוזמים הטילו ספק בדבריו של הקבלן כי הרי הפקידו בידיו מיליון דולר אז איך יכול להיות שרק בנה מרתף.  

בינתיים, יצאו היוזמים למסע תרומות נרחב ברחבי העולם והצליחו להשיג סכום נכבד של כסף שיאפשר את המשך הבנייה אך מסיבות שונות הבנייה לא התקדמה.

בשנת תשס"ד, לאחר כל המאמצים שכשלו בפעמים הקודמות, הוקם ועד מיוחד שהחל לטפל בשכלול ופיתוח מתחם הציון על ידי בניית מתחם גדול ומרווח שיכלול מקומות לינה ואוכל, ובניין מרכזי שיקרא '''היכל אדמו"ר הזקן''' ויכלול בתוכו בית כנסת, אולם אירועים, חדר אוכל, מרכזי תורה ומורשת החסידות ועוד, כמובן בהתחשבות הצורך שהמתחם יהיה רחב ומרווח כדי שיהיה מוכן לקליטת קהל גדול של מתפללים באופן מאורגן ומסודר.  

הבנייה החלה בטבת תשס"ה ותוכננה להסתיים בשנת תש"ע. אך עם הזמן החל להתברר כי הבנייה תערוך זמן רב ותהיה מסובכת מאוד, היות ובשונה ממקומות אחרים, היה על הבונים להתמודד עם נתון שהפך את הבנייה למשימה מורכבת. האזור כולו רווי במים, ובעומק של שני מטרים בלבד מפני השטח, עוברים זרמים מנהר 'פסול' הסמוך. בכדי להתגבר על הבעיה נבנה הבניין בשיטה ייחודית, שבבסיסה בנייה רוויית יסודות. לא פחות ממאתיים ושישים (!) עמודי בטון נוצקו ועליהם הועמד הבניין על תילו, ביציבות ובבטחה.  

בכך התמלאה בקשתו של הרבי הרש"ב, ליצור אפשרות לכמה שיותר יהודים להגיע להתפלל באוהל.  

במהלך הקרבות באוקראינה עקב הפלישה הרוסית למדינה תושבים רבים רצו להיכנס ולישון במקום על-מנת לתפוס מחסה מאימת הצבא הרוסי וכשהמנהלים לא הסכימו החלו תושבים רבים להרוס את המתחם ובעקבות כך אובטח המקום בשמירה מוגברת.