דבר מלכות במדבר: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ציטוט-צף|"חיילי בית דוד" קאי על התמימים, ודוגמתו בכאו"א מישראל – שכל יהודי הוא "תמים" בכל עניניו, עאכו"כ בעניני משיח ומלכות בית [[דוד]] והגאולה שבסיום [[הרמב"ם]] – "כמים לים מכסים"}}

*'''אותיות א' - ג'''' יש ללמוד הוראה מהקביעות המיוחדת שבשנה זו ([[תשנ"ב]]) א. מהרצף של שבת וחג השבועות. ב. שבת היא פרשת במדבר. ג. חג השבועות הוא ביום ראשון, התחלת מעשה בראשית. הקשר בין חג השבועות לשבת, שלכן [[מתן תורה]] היה בשבת, הוא: מנוחה. הן השבת והן התורה מביאות מנוחה לעולם, שמצד עצמו חסר מנוחה; וזאת מכיון שגדרו של העולם הוא זמן ומקום - התחלקות ושינוי, שגורמים אי מנוחה. כשהשבת והתורה מגלות שכל העולם קיים למטרה אחת - [[אלוקות]], הפרטים שבעולם מתעלים ומגיעים אל המנוחה.

*'''אותיות ד' - ו'''' חוסר המנוחה יכול להיות גם בענינים של [[תורה]] ו[[מצוות]]: במצוות ישנם פרטים רבים, ועל היהודי להרגיש בכל הפרטים את הנקודה האחת: [[רצון]] שלמעלה מהתחלקות. וגם באהבת היהודי לקב"ה שישנם שני קוים [[רצוא ושוב]], אך תפקידו הוא להרגיש שאין כאן שני קוים אלא נקודה אחת: רצון ה' שלמעלה משני הקוים. הרגשת הנקודה היא כאשר היהודי בביטול ורוצה להגיע לעצם, שאז מגיע לנקודה שמתבטאת בכל הפרטים.

*'''אותיות ז' - ח'''' מתן תורה הוא תהליך המשקף את התשוקה להגיע לעצם. בני ישראל לא חיפשו את הפרטים אלא הגיעו לביטול גמור של "נעשה ונשמע". ועל ידי זה קיבלו את גילוי עצם המלך, שחודר גם בכל הפרטים. גם ההכנה למתן תורה ענינה ההתעלות שאחרי כל הפרטים בעבודת מ"ט [[ימי הספירה]] - אל שער הנ' - [[כתר]], הנקודה שלמעלה מהפרטים.

*'''אותיות ט' - י"ג''' לאור ביאור זה, מובנת ההוראה מפרטי קביעות השנה: יום השבת הסמוך ליום מתן תורה - מדגיש את המנוחה, הנקודה האחת, המתגלית על ידי השבת והתורה. ומתן תורה ביום ראשון, התחלת הבריאה - מדגיש שהמנוחה חודרת בכל פרטי העולם. גם פרשת במדבר מדגישה שהמנוחה של התורה חודרת בתוך המדבר, מקום המסמל היפך מנוחה. '''ה[[מעשה]] הוא העיקר:''' יש להוסיף ב[[לימוד התורה]], לימוד [[פנימיות התורה]], אמירת [[פרקי אבות]], לימוד שיעורי ה[[חת"ת]] וה[[רמב"ם (תקנה)|רמב"ם]] ושאר השיעורים הפרטיים; ובמיוחד - '''לחדש [[חידושי תורה]], לכתבם ולפרסמם.''' וזה יביא את המנוחה האמיתית בגילוי משיח צדקנו.

==קישורים חיצוניים==

{{שיחות הדבר מלכות}}