מרור: הבדלים בין גרסאות בדף

והענין הוא כי אי אפשר לבא לבחינת [[ביטול]] [[רצון]] מכל וכל שהיא בחינת ה[[מצה]], כי אם על ידי בחינת ה[[מרירות]], שיתמרמר בנפשו ויטעום טעם מרירות על עוצם ריחוקו מה' אחד.  

מבאר [[אדמו"ר הזקן]]: הענין הוא, משום דעל ידי המרירות הזאת מתעורר למעלה בחינת רחמים רבים שהוא בבחינת קו האמצעי, כי ה[[רחמים]] הוא בחי' [[תפארת]] כידוע. וביאור הדברים, הנה ידוע דאין מדת הרחמים מתפשטת רק על דבר שהוא בבחינת שפלות גדולה מאד, או ביסורים גדולים כמו עני ודל, או מדוכה וחולה וכיוצא, אבל על מי שהוא בהגבהה במדריגה עליונה כמו בעושר ובגדולה וכיוצא, לא תתפשט עליו מדת הרחמים כלל, נמצא שלעולם אין מציאות להתפעלות מדת הרחמים כי אם כאשר עבר תחלה מדת הדין והעונש - כמו על עני וחולה וכיוצא בהם, שעבר עליהם מדת הדין להשפילם בעוני ויסורים וכיוצא בזה, אזי על ידי מדת הרחמים יושפע עליהם חסד להקימם ולהעלותם כו', ואם כן הרי יש ברחמים הרכבה משני מדות חסדים וגבורות, והיינו הטעם שמדת הרחמים הוא בבחינת הקו האמצעי הכולל ל[[חסד]] ו[[גבורה]] כו'.