מאסר וגאולת הרבי הריי"צ: הבדלים בין גרסאות בדף

בליל יום רביעי, [[ט"ו בסיוון]] שנת [[תרפ"ז]] שהה אדמו"ר הריי"צ בביתו שבפינת הרחובות פנטיליבסקיה-מחוביה 22 ב[[לנינגרד]]{{הערה|בית זה היה שייך בעבר לאדם בשם פלכונוב, שהיה מקורב של הצאר.}}. הוא סיים לקבל אנשים ל[[יחידות]], התפלל [[ערבית]] ולאחריה נטל את ידיו לארוחת הערב עם בני משפחתו; שתי בנותיו וחתנו הרב [[שמריהו גוראריה (חתן אדמו"ר הריי"צ)|שמריהו גוראריה]]. באמצע הארוחה פרצו לביתו של אדמו"ר הריי"צ מספר חיילים מזויינים כשבראשם היו שני אנשי ג.פ.או., נחמסון ולולב (מוצאם ממשפחתם חסידי חב"ד).{{הערה|נחמנסון נרצח על ידי השלטונות הקומוניסטיים בשנת תרצ"ט (בתקופת ה"טיהורים הגדולים" של סטאלין). לולב חי עד שנת תשנ"ב. בראיון איתו שהתקיים אחרי נפילת הקומוניזם אמר שהוא ממשיך להאמין בקומוניזם למרות שהוגלה על ידי השלטונות לחמש שנים לסיביר... (מראיון עם השליח הרב דוד אליעזרי שכתב ביוגרפיה מקיפה על הרבי הריי"צ. כפר חב"ד גליון 1991, י"ב טבת תשפ"ג, עמ' 26.)}}. לאחר דיון קצר עם אדמו"ר הריי"צ, התמקמו החיילים בכל פתחתי הבית ולא אפשרו לצאת ולהיכנס. נחמנסון אמר לאדמו"ר הריי"צ: "הרינו מודיעים לכם בזה שאתם נמצאים כבר תחת מאסר". הידיעה הלחיצה את תושבי הבית. בנותיו של אדמו"ר הריי"צ החלו לבכות, אמו, מרת [[שטערנא שרה שניאורסון (אשת אדמו"ר הרש"ב)|שטערנא שרה שניאורסון]] התעוררה משנתה וחיבקה את בנה.