|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| אחד מהאופנים לתאר את היחס בין [[עם ישראל]] ל[[הקב"ה]] הוא על דרך היחס בין עבד לאדון, כשם שהעבד עושה את כל מצוות אדונו בכפיה, ואף שבאמת מצד רצונו חפץ להשתחרר ולעשות כאוות נפשו, הוא כופה את רצונו ומתבטל לרצון האדון, הוא נמצא בתמידיות בפחד מהאדון, ולכן נזהר שלא לעבור על רצונו. כך עם ישראל הם כעבדים להקב"ה אשר עושים את רצונו בהתבטלות מוחלטת. מכאן גם מגיע הביטוי "קבלת עול" דהיינו הציות המחולט ללא הבנה שכלית או רצון אישי. אמנם בד בבד עם ישראל גם מכונה כ[[בן]] לאביו - הקב"ה.
| | Menachem Mendel Schneerson is not the mashiah |
| | |
| ב[[חסידות]] מובא אינספור פעמים, המשל של עבד לאדונו, ומבואר בהרחבה ובפירוט החילוקים בין סוגי העבדים, המעלות שבהם, וההוראה למעשה בפועל, ובכללות החילוק בין "עבודת עבד" ל"עבודת בן".
| |
| | |
| ==החילוק בין עבד לבן==
| |
| עם ישראל מכונים בדרך כלל "בנים" להקב"ה, כמו שכתוב "בנים אתם לה' אלוקיכם{{הערה|[[ספר דברים]], יד, א}}" וכן "בני בכורי ישראל{{הערה|[[ספר שמות]], ד, כב}}". ופעמים שמכונים גם עבדים להקב"ה כמו שכתוב "כי לי בני ישראל עבדים{{הערה|[[ספר במדבר]], כה, נה}}". בחסידות מבואר בכמה אופנים חילוק הדברים מי ומתי נקראים עבדים ומי ומתי נקראים בנים.
| |
| | |
| ההבדל הכללי בין היחס של עבד לאדונו, ובן לאביו, הוא שהבן עושה את רצון האב מאהבתו לאביו ומרצונו הפרטי, למרות שהבן בפועל מתמסר טוטאלית לרצון אביו, ועד כדי כך שרצון האב הוא ממילא רצון הבן, כי טבע הבן לאהוב ולהמשך אל שורשו ומולידו. אך עדיין אין זה ביטול מוחלט, מכיוון שמגיע מצד רגש האהבה, ורגש האהבה מבטא שני מציאויות נפרדות הקשורות יחדיו, דהיינו הבן באמת מציאות לעצמו, אלא שבגלל שאביו חשוב ואהוב אצלו לכן הוא מסור אליו.
| |
| | |
| משא"כ היחס בין עבד לאדונו מגיע מצד יראת ואימת העבד מהאדון, ורגש היראה נובע הרי מתחושת הביטול וחוסר הערך העצמי, ולכן העבד מתבטל בצורה טוטאלית, ולא מחשיב את עצמו ורצונותיו האישיים למציאות כלל. אי לכך, התמסרות העבד לאדון, אף שהיא נטולת חיות ורצון, היא הרבה יותר מוחלטת. אצלו אין אפילו הווא אמינא לא לקיים את רצון האדון.
| |
| | |
| ===בחסידות===
| |
| בכללות, התוארים עבד ובן קאי על הגוף והנשמה, הנשמה מכונה בנו של הקב"ה, והגוף מכונה עבד להקב"ה. אך בפרטיות מדובר על שני סוגי נשמות או יותר מדוייק שני מצבים נפשיים אצל כל אחד ואחד:
| |
| *בן - קאי על אותם נשמות העובדות את ה' באהבה רבה, קיום המצוות אצלם הוא דבר המובן מאליו, הם מקיים את כל מצוות התורה בהתלהבות ובשמחה, יש להם הבנה והשגה שכלית בגדולת והפלאת הבורא, אין להם שום מאמץ או יגיעה בעבודתם. כל מטרתם היא לעשות נחת רוח לאהובם הקב"ה כאהבת בן לאביו.
| |
| *עבד - קאי על אותם נשמות העבודות את ה' כעבודת עבד, דהיינו שעבודתם נטולת חיות והתלהבות ואין להם שום הנאה בקיום המצוות, אלא שכופים את עצמם ומכריחים את עצמם לקיים את התורה ומצוות, והכפיה היא כל כך חזקה שבפועל הם בטלים לגמרי לרצון הקב"ה וממלאים את ציוויו בשלימות.
| |
| | |
| ====לימוד תורה וקיום מצוות====
| |
| *'''בן - לימוד תורה''' -
| |
| | |
| *'''עבד - קיום מצוות''' -
| |
| | |
| ==עבד נאמן ועבד פשוט==
| |
| ישנם שני סוגי עבדים, עבד פשוט ורגיל, ועבד נאמן לגמרי לאדונו.
| |
| *'''עבד פשוט''' - עבד אשר אין לו שום תענוג בכלל בעבודתו, אין לו רשום רצון וחשק עצמי לספק ולרצות את האדון כי אם כל מטרתו הוא לעשות את מה שהאדון אומר וזהו, מצד עצמו אין לו שום אהבה לאדון, וחפץ להתשחרר לגמרי.
| |
| *'''עבד נאמן''' - עבד אשר מעריך ומעריץ את אדונו באמת ולכן מנסה ורוצה בכל יכולתו לגרום נחת רוח ותענוג לאדונו, העבד נאמן מתענג על עבודתו וזכותו לעבוד את האדון וממילא גם אדונו סומך עליו ומפקיד בידיו את דבריו החשובים והיקרים ביותר
| |
| | |
| ===בחסידות===
| |
| | |
| ==סדר העבודה==
| |
| תחילת סדר עבודת ה' הוא דווקא בקו של "עבד" וכפי שכותב [[אדמו"ר הזקן]] ב[[ספר התניא]]:
| |
| {{ציטוט|תוכן=ראשית העבודה ועיקרה ושרשה.. לעורר תחלה היראה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל שלא למרוד בממ"ה הקב"ה כנ"ל שתהא בהתגלות לבו או מוחו עכ"פ דהיינו להתבונן במחשבתו עכ"פ גדולת א"ס ב"ה ומלכותו . . והוא גם הוא מקבל עליו מלכותו להיות מלך עליו ולעבדו ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד. והנה ה' נצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי. ועל כן צריך לעבוד לפניו באימה וביראה כעומד לפני המלך.|מרכאות=כן|מקור=[[תניא]] ריש פרק מא}}
| |
| ==מקורות==
| |
| *'''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31623&st=&pgnum=319= ספר המאמרים תרס"ו עמ' שח ד"ה ומקנה רב]'''
| |
| *'''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15966&st=&pgnum=233= ספר המאמרים תרפ"ד עמ' רכז ד"ה בשעה שהקדימו]'''
| |
| {{הערות שוליים}}
| |