אמא אוזיפת מאנהא לברתא: הבדלים בין גרסאות בדף

מקור המושג בזוהר{{הערה|זח"א ב' א'}} ותרגומו המילולי "האם משאילה כלים לביתה". האם והבת הם משל לספירות בינה ומלכות, ופירוש הפתגם הוא שישנו עניין מסויים שספירת המלכות (הבת) מקבלת ("כלים") מבינה.

ה[[דיבור]] כולל שני הופכים: הוא מתהווה מ[[אותיות]] ו[[תנועות]] '''חלוקות''' זו מזו, אבל יש לו משמעות דווקא ע"י '''צירופן''' למילים ומשפטים. חלוקת האותיות נעשית ע"י ה' מוצאות הפה{{הערה|[[שינים]], [[שפתיים]], [[חיך]], [[לשון]] ו[[גרון]].}} אבל צורת האותיות וצירופן הוא מ[קדמות השכל]]{{הערה|תניא, אגה"ק ה' – ויעש דוד שם.}}

והנה, ישנו הבדל בין אותיות הדיבור לאותיות המחשבה, דיבור אינו אפשרי בלי אותיות - מחשבה כן. וביאור העניין: אכן, בשעת הדיבור אותן אותיות ומילים שמדבר עוברות גם במחשבתו. אבל בשעה שמתייגע האדם '''להבין''' דבר-שכל אינו חושב ב"אותיות" ומילים (אלא מתבונן ומעמיק בעצם הרעיון השכלי). ומכאן, שחלוקת האותיות מגיעה רק '''אחרי''' ההבנה, כשרוצים "להוריד" אותה לדיבור או לכתיבה. ל"מנגנון" האחראי על חלוקת ההבנה לאותיות המחשבה קוראת התורה "ה' גבורות [[מנצפ"ך]]".

אך למרות ההבדל בין אותיות הדיבור למחשבה, ניכר בחוש שצירופי אותיות הדיבור '''זהים''' לצירופי אותיות המחשבה. אדם יכול לשקר ולדבר באופן שונה ממה שהוא '''יודע, מרגיש ומאמין''' - אבל אינו יכול לדבר אחרת ממה שהוא '''חושב'''. לדוגמא: הוא יכול לומר שתים ועוד שתים שווה חמש, אבל בשעה שאומר זאת מילים אלו עצמן '''הן הן''' שעוברות גם במחשבתו.

והמסקנה, אותו "מנגנון" שאחראי על חלוקת האותיות במחשבה הוא הוא אשר יורד ומחלק גם את אותיות הדיבור (ע"י ה' מוצאות הפה).

ספירת הבינה כלולה מכל שאר עשר הספירות וביניהן ה' הספירות שבקו השמאל - הנקראות ה' גבורות (בינה, גבורה, הוד, יסוד ומלכות{{הערה|מאורי אור אות ה' סעיף י'.}}), והן הנקראות ה' גבורות [[מנצפ"ך]]{{הערה|ע"ח שער כח דרוש ב מ"ק בתחילתו, אוה"ת נ"ך עמ' א'רו.}}. גבורות אלו הן [[גבורות ממותקות]], גבורות שתכליתן חסד{{הערה|בשעה שהקדימו ה'עתר, בהוצאה הישנה עמ' תרצ"ה, בחדשה תתקמ"ג.}}, והיינו – גילוי. כלומר, כשם שכדי לגלות לזולת את ההבנה יש לצמצם אותה ולחלק אותה למשפטים, מילים ואותיות, כך כדי שיוכל האור האלוקי להתגלות בעולמות ולברוא נבראים יש לצמצמו ולחלקו לאותיות המחשבה האלוקית.