מרדכי דובין: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב '''מרדכי דובין''' ([[תרמ"ט]] - [[כ' אלול]] [[תשי"ז]]) נודע כאחד מהעסקנים היהודים הבולטים באירופה, היה ציר בבית הנבחרים ב[[לטביה]], ועזר רבות בשחרורו של [[אדמו"ר הריי"צ]] [[מאסר וגאולת הרבי הריי"צ|ממאסרו]], ויציאתו מ[[רוסיה]]. ב[[מלחמת העולם השנייה]] נתפס על ידי הסובייטים ונשלח למאסר. לאחר שחרורו כתוצאה מחלישותו במאסר נפטר.

[[אדמו"ר הריי"צ]] הגדיר אותו כאחד ממנהגי יהדות אירופה{{הערה|שם=יד|1=[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/ig/14/5335.htm אגרות קודש חלק י"ד אגרת ה'שלה].}}.

ר' מרדכי נולד בשנת [[תרמ"ט]] לאביו ר' שניאור זלמן [בער], סוחר מפורסם שהיה חסיד חב"ד. כבר כבחור צעיר החל בעסקנות ציבורית, בהמשך מונה ליו"ר מפלגת "אגודת ישראל". הוא היה ציר בבית הנבחרים הלטבי (וכתוצאה מכך היה עובד באחד ממשרדי השרים בלטביה). ומהעסקנים היהודים הבולטים באירופה. תרם רבות ל[[צדקה]] ועקב כך זכה לכינוי 'שר החסד' מ[[אדמו"ר הריי"צ]].

זהירותו במצוות הייתה באופן יוצא מן הכלל, נזהר שלא לגוז שערות פאות ראשו, ללכת ל[[טבילה קודם התפילה|טבילה]] בכל יום, נזהר באכילה באופן הכי מהודר, היה [[עניו|ענוותן]] באופן מופלא, ועם זה עמד בתוקף וקנאות נגד כל נטיה מדת ישראל, הן במפלגות השונות וזרמים השונים בחוג היהודים והן בחוגי הממשלה.

ב[[שמחת תורה]] [[תרפ"ט]] אמר לו [[אדמו"ר הריי"צ]]: איר זייט אַ איש הטוב והחסד בעצם, אָבער דאָס איז נאָך ניט קיין עבודה. עבודה איז בירור וזיכוך, אַז איינער האָט מדות לא טובות און על ידי עבודה איז ער זיי מזכך. (תרגום: אתה הרי איש הטוב והחסד בעצם אבל זה עדיין ללא [[עבודה]], עבודה פירושה [[בירור]] ו[[זיכוך]] כשלאחד יש [[מדות]] לא טובות ועל ידי עבודה הוא מזככם)

בשנת [[ת"ש]] פלשו הרוסים ללטביה, דובין נאסר והושפל על ידי הסובייטים עקב מעמדו הבכיר ומעשיו בעבר. בשנת [[תש"ה]] באחד מלילות החורף הודיעו לו על שחרורו ממאסר. דוקא צער זה שנגרם לו מתוצאת המאסר, גרם להצלתו מידי הגרמנים ימ"ש. אשתו של דובין מרת פייגה ובנו יחידו שניאור זלמן דובין יחד עם כלתו איידל פאפנהיים לא שרדו את המלחמה, ומרדכי דובין נשאר ללא משפחה.

אדמו"ר הריי"צ מאד השתדל להצלתו, בחודש [[אלול]] בשנת [[תש"ח]] כתב אדמו"ר הריי"צ מכתב לרב הראשי לישראל דאז הרב [[יצחק אייזיק הרצוג]]{{הערה|שם=יד}}, בו הריי"צ מפליא במעלותיו של ר' מרדכי ומבקש מהרב הרצוג לפנות לגורמים ב[[ארץ ישראל]] (בניהם השר [[משה שרת]]), וב[[רוסיה]], שיפעלו לשחרורו מהכלא הרוסי. זמן קצר אחר כך כתב הרבי מכתב ל[[שז"ר]] בו הרבי מבקשו גם לפעול בענין. בחודש [[כסלו]] [[תש"ט]] שוב שלח הרבי מכתב לרב הרצוג לפעול שוב בשיא המרץ בענין זה.

לאחר שחרורו נדד ממקום למקום, עד שהגיע לעיר [[קוביישוב]] ושם נפטר ב[[כ' אלול]] [[תשי"ז]], מחמת חולשתו וטלטוליו הרבים. בתחילה נקבר ב[[עיירה]] טולא על ידי השלטונות, אחות יהודיה מקומית גילתה לחסידים על מותו וקבורתו של הרב דובין, ארונו נלקח במבצע חשאי ונקבר ב[[מלחובקה]] ומצבה מכובדת הוקמה על קברו.