33,627
עריכות
תקנת לימוד הרמב"ם: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
איחוד ערכים
אין תקציר עריכה |
(איחוד ערכים) |
||
| שורה 60: | שורה 60: | ||
“וזה כמה שנים שמחכה הנני אולי יתעוררו לעשות כן גם בנוגע ללימוד הרמב”ם, עד שסוף כל סוף נתעוררו על זה בא’ המדינות דאחינו הספרדים - שחילקו את ספר הרמב”ם באופן שכאו”א לקח על עצמו חלק מסוים, כך שסיימו את לימוד הרמב”ם בסמיכות ליום הולדתו של הרמב”ם השתא”. | “וזה כמה שנים שמחכה הנני אולי יתעוררו לעשות כן גם בנוגע ללימוד הרמב”ם, עד שסוף כל סוף נתעוררו על זה בא’ המדינות דאחינו הספרדים - שחילקו את ספר הרמב”ם באופן שכאו”א לקח על עצמו חלק מסוים, כך שסיימו את לימוד הרמב”ם בסמיכות ליום הולדתו של הרמב”ם השתא”. | ||
== | ==סיום הרמב"ם== | ||
[[תמונה:סיום רמבם.jpg|left|thumb|250px|מעמדי סיום הרמב"ם באולם '[[אהלי תורה]]' שב[[קראון הייטס]]]] | |||
בתום מחזורי לימוד ה[[רמב"ם]], על פי תקנת הרבי, עורכים סיום במעמד קבל ועדה. | |||
===מקורות מנהג הסיום=== | |||
א. מנהג ישראל (תורה היא) שעושים שמחה לגמרה של תורה<REF> ש"פ לך לך תנש"א – התוועדויות ע' 267: "בתורה שבכתב, ומזה מובן גם בנוגע לתושבע"פ, משנה תורה".</REF> ומכל שכן וקל וחומר מהשמחה שבסיום מסכת אחת על ידי יחיד מישראל, ועל אחת כמה וכמה בסיום לימוד הרמב"ם ש"מקבץ לתורה שבעל פה כולה" על ידי רבים מישראל<REF>שם הערה 12: ""כשמסיימים מסכתא מצוה לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצוה" (רמ"א יו"ד סרמ"ו סכ"ו)".</REF> | |||
ב. השמחה לגמרה של משנה תורה היא גם לאלה שסדר הלימוד שלהם הוא פרק אחד ליום, כיון שכולם לומדים ומסיימים משנה תורה להרמב"ם, לימוד שוה ממש<REF> תנש"א שם ע' 268: "שם בנוגע לסיום מסכת – איתא בגמרא "אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מדרבנן דשלים מסכתי' עבידנא יומא טבא לרבנן", היינו, שה"יומא טבא" (שמחה) הוא לא רק ללומד ומסיים המסכתא ("צורבא מדרבנן דשלים מסכתי'"), אלא גם לשאר התלמידים ("רבנן" סתם) שלא למדו וסיימו מסכת זו, שגם אצלם נעשה "יומא טבא" (שמחה) [הערה: להעיר ממנהג ישראל בתענית בכורים שגם אלה שלא למדו וסיימו המסכת משתתפים בסעודת מצוה דסיום המסכת ואינם מתענים], ולא רק שמשתתפים בשמחה של רב אחר, אלא ששמחה זו נעשית השמחה שלהם ("יומא טבא לרבנן"), כמו השמחה של לומד ומסיים המסכת [הערה: ועפ"ז יומתק מאמרו של אביי "כי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתא עבידנא יומא טבא לרבנן" – שאביי (ולא (רק) ה"צורבא מרבנן דשלים מסכתי'") עושה "יומא טבא לרבנן"]. | |||
ומהטעמים לזה – כיון שכולם עוסקים בלימוד אחד, הן אלה שלומדים מסכתא זו, והן אלה שלומדים שאר מסכתות, שמתאחדים כולם ביחד – כמודגש בחלוקת הש"ס שחשיב כאילו כל אחד מהלומדים (שלמד מסכתא אחת) למד כל הש"ס. | |||
ומזה מובן במכ"ש וק"ו בנוגע לעניננו – שכיון שכולם לומדים ומסיימים משנה תורה להרמב"ם, לימוד שוה ממש (ולא רק שכל אחד למד מסכת אחרת, אלא שמתאחדים בהחלוקה דכל הש"ס), והחילוק שביניהם אינו אלא במשך זמן הלימוד (בשנה אחת, או בשלש שנים), הרי בודאי וכו'". | |||
</REF> הרי בודאי שגם אלה שמסיימים הלימוד בשלש שנים משתתפים בשמחה לגמרה של תורה ע"י הלומדים בשנה אחת<REF>תנש"א שם ע' 267-8: "(כהמנהג הפשוט אצל רוב לומדי הרמב"ם), כמו בתורה שבכתב, שגם מי שמשלים את התורה בשלש שנים משתתף בשמחה לגמרה של תורה (שמחת תורה) ע"פ המנהג הפשוט בכל ישראל שמשלימין את התורה בשנה אחת (נוסף על השמחה לגמרה של תורה כשיסיימו הלימוד שלהם בשלש שנים)".</REF> | |||
ג. [הנ"ל הוא] על אחת כמה וכמה לאלה שלומדים ספר המצוות להרמב"ם כפי שנחלק באופן מקביל ללומדי משנה תורה להרמב"ם ג' פרקים ליום, שהסיום שלהם הוא באותו זמן שמסיימים הלימוד דג' פרקים ליום<REF> תנש"א שם ע' 268 - הערה 13.</REF>. | |||
ד. יתירה מזה – השמחה לגמרה של משנה תורה שייכת גם לאלה שלעת-עתה אינם משתתפים בלימוד שיעור יומי ברמב"ם, דכיון שלימוד משנה תורה בכל שנה נתפשט בתפוצות ישראל, הרי הסיום הוא שמחה דכלל ישראל<REF>תנש"א שם ע' 268: "וכמו בשמחת-תורה שע"פ מנהג ישראל משתתפים בה כל ישראל ממש (גם אלה שלעת-עתה אינם עוסקים בלימוד התורה), מצד השייכות דכל ישראל לכל התורה כולה – "מורשה קהלת יעקב"".</REF>. | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
[http://chabad.info/index.php?url=ctt_he השיעור היומי ברמב"ם] | *[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=29454 ליקוט הוראות מהרבי אודות סיום המרב"ם] | ||
*[http://chabad.info/index.php?url=ctt_he השיעור היומי ברמב"ם] | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:תקנות חב"ד]] | [[קטגוריה:תקנות חב"ד]] | ||