משה פיינשטיין: הבדלים בין גרסאות בדף

בילדותו למד אצל אביו ובהיותו בגיל עשר כבר היה בקי בשלושת מסכתות ה[[גמרא]] העוסקות בדיני ממונות ([[בבא קמא]], [[בבא מציעא]] ו[[בבא בתרא]]). בהיותו פחות מגיל שלוש עשרה כבר החל ללמוד בישיבת "עץ החיים" שבסלוצק אצל הגאון ר' איסר זלמן מלצר. בשנת [[תר"ע]], בהיותו בן חמש עשרה, נסע יחד עם קבוצה מטובי הבחורים בישיבה, לייסד ישיבה בשקלוב בראשותו של ר' פסח פרוסקין (בעל "חידושי רבי פסח מקוברין"). כל ימיו החשיב הרב פיינשטיין את הרב פרוסקין לרבו המובהק. בהיותו בגיל שבע עשרה כבר היה בקי בכל ה[[ש"ס]] ובגיל תשע עשרה כבר היה בקי בארבעת חלקי ה[[שולחן ערוך]] עם מפרשיהם.

הרב פיינשטיין נחשב לפוסק מדרגה ראשונה ומגדולי ראשי הישיבות בתקופתו. גדלותו התורנית נודעה בעיקר בזכות תשובותיו ההלכתיות הרבות שרוכזו בספריו "אגרות משה". הוא היה נערץ על ידי הרבה גדולי ישראל ורבבות יהודים. ה[[אדמו"ר]] רבי [[שמחה בונים אלתר]] (ה"לב שמחה") מ[[גור]] התבטא עליו שהוא ה"[[חפץ חיים]]" של הדור. מכריו העידו עליו שהוא עבר כמאה וחמישים פעמים על ה"פרי מגדים" (אחד ממפרשי השולחן ערוך). חתנו, הרב טנדלר, העיד שבכל יום היה לומד שבעה דפי גמרא ובכך היה מסיים את כל הש"ס בכל שנה. כמו כן, היה לומד שני פרקי נ"ך ביום, [[פרשת השבוע]] עם פירוש ה[[רמב"ן]] וה"אור החיים הקדוש" והמדרש רבה. יחד עם כישוריו היה הרב פיינטשיין אדם נוח ונעים שאינו רודף אחר הכבוד ואף היה דואג לתלמידיו.