שלמה מולכו: הבדלים בין גרסאות בדף

בעקבות ההתנכלויות עבר שלמה לאורבינה, שם התקבל על ידי יהודי המדינה בכבוד ובברכה. אך שלמה לא נותר באורבינה לאורך זמן, נפשו כמהה למעשים גדולים, לגאולה. הוא שם איפוא פעמיו לרומא – בירת גלות אדום. בדרכו אל העיר עמד בשדה לתפילת מנחה מופלאה, כשהגיע לברכת "גאל ישראל" בתפילת שמונה עשרה, שמע לפתע בת קול העונה אחריו "והיה שעיר אויביו" וכך בכל ברכה וברכה שמע פסוק משלים: "בונה ירושלים" – "לי נקם ושילם", "מצמיח קרן ישועה" – "והיה אדום ירשה".

לפני שנכנס אל העיר, פשט שלמה את בגדיו ולבש בגדי אביון מלוכלכים, כך נכנס לרומא כשהוא נראה כעני נבזה, איש מכאובים וחולי. בראותו את העיר הבנויה לתפארה, קרא מנהמת ליבו: "ה' צבאות! עד מתי לא תרחם את ירושלים וערי יהודה?"  

שלמה התהלך ברחובות העיר עד שהגיע אל הגשר אשר על נהר הטיבר, סמוך למבצר האפיפיור, שם התיישב בין העניים והחולים כשלושים יום, מסתפק בלחם דל. על גשר נהר הטיבר מול ביתו של האפיפיור, זכה להתגלות שמימית נוספת בה חזה 'מבול' שיירד על רומא ורעידת אדמה שתתרחש בארץ הולדתו פורטוגל.