משכלה: הבדלים בין גרסאות בדף

'''מְשַׁכֵּלָה''' (מלשון שְׁכוֹל) היא אשה שיולדת בנים וקוברת אותם. ה[[תורה]] מבטיחה כי אם ילכו [[עם ישראל]] בדרך התורה וישמרו את [[מצוות|מצוותיה]] אז: '''"לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַ[[עקרה|עֲקָרָה]] בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא"'''{{הערה|שם=משכלה}}.

==בחסידות==  

הולדת ילדים ב[[עבודת ה']] עניינה הולדת ה[[מדות]] מה[[מוחין]], כלומר: כאשר אדם מתבונן ב[[מוח|מוחו]] בגדולת ורוממות הקב"ה, מתעוררות אצלו ה[[מידות]]{{הערה|לדוגמה:[[מידת הגבורה]] - האדם יתמסר ויתאמץ בתקיפות לעשות את רצון הקב"ה ולהתקשר אליו על ידי [[לימוד התורה]] וקיום ה[[מצוות]]}}, שמידת ה[[אהבה]] מתבטאת ומכונת "[[בן]]", ומידת [[יראה]] מכונה ומתבטאת באופן של "[[בת]]". משכלה הוא האדם שאין בכחו ללדת [[מידות]] ה[[אהבה]] וה[[יראה]] אמיתיים בליבו, ומידותיו הם בגדר דמיונות שאינם אמתיים, ולכן חולפים כשהאדם מגיע למצב בו הוא צריך להעזר בהם.

סיבת הדבר היא, שכמו ב[[משל]] ההולדה הגשמית התלויה בהבאה לידי התבטאות בפועל של כוח ההולדה שבאדם שהוא מצד כוח ה[[אין סוף]]{{הערה|שהרי הולדה היא כמו התהוות של [[יש מאין]] - שהיא רק בכח ה[[אין סוף]] כמו שכתוב ([[אגרת הקודש - כ']]): "ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט"}} ובנמשל הפירוש הוא שבעבודתו של האדם ה"משכל" חסר ה[[אין סוף]] - היות ופנמיות [[רצון|רצונו]] אינו בעניינים הקשורים ל[[עבודת השם]] אלא בעצמו, שרצונו הוא להיות עובד ה' ולכן אין בהם נצחיות. וזו היא ההוספה בפסוק: '''"מְשַׁכֵּלָה וַ[[עקרה|עֲקָרָה]] ''בְּאַרְצֶךָ''"''' שכל המציאות של משכלה ועקרה תלויים בכך שכללות עבודת ה' שלו היא בארצך - חלק מרצונותיו (ארץ מלשון רצון{{הערה|בראשית רבה פרשה ה' ובפירוש ה"מתנות כהונה" שם}}) האישיים של האדם{{הערה|[[תורה אור]] פרשת משפטים [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/toraor/17/78d.htm ד"ה לא תהיה משכלה ועקרה].}}.