|
|
| שורה 32: |
שורה 32: |
| במקום זה שהתה עד סוף המלחמה. באחד הימים נודע לה על מקום הימצאו של חמיה, החסיד הרב [[נחום שמריה ששונקין]]. היא מיהרה ליצור עמו קשר, והוא שלח להודיע לה כי הוא נמצא בסמרקנד. היא יצאה אפוא מהכפר הנידח ובדרך ארוכה הגיעה עם שני ילדיה לאסיה התיכונה, לסמרקנד, אל חמיה. באחת הלילות הופיע אחיה, אביו של ר' זלמן, ר' יעקב בחלומה, בדרישה שתעשה מאמץ לילדיו. בתחילה התעלה, אך לאחר שהמשיך להופיע בחלומיתיה, בעזרת חמיה הרב ששונקין, נסעו לאזור בית הילדים בו שהה ר' זלמן והוציאו אותו משם. לאחר מכן הוציאו גם את אחותו, רחל. | | במקום זה שהתה עד סוף המלחמה. באחד הימים נודע לה על מקום הימצאו של חמיה, החסיד הרב [[נחום שמריה ששונקין]]. היא מיהרה ליצור עמו קשר, והוא שלח להודיע לה כי הוא נמצא בסמרקנד. היא יצאה אפוא מהכפר הנידח ובדרך ארוכה הגיעה עם שני ילדיה לאסיה התיכונה, לסמרקנד, אל חמיה. באחת הלילות הופיע אחיה, אביו של ר' זלמן, ר' יעקב בחלומה, בדרישה שתעשה מאמץ לילדיו. בתחילה התעלה, אך לאחר שהמשיך להופיע בחלומיתיה, בעזרת חמיה הרב ששונקין, נסעו לאזור בית הילדים בו שהה ר' זלמן והוציאו אותו משם. לאחר מכן הוציאו גם את אחותו, רחל. |
|
| |
|
| ==חינוך יהודי==
| | הרב ששונקין ברגישות ובהבנה חינך את ר' זלמן שהושפע משנות לימודיו בבית הספר הקומוניסטי. הוא נרשם לתלמוד תורה מחתרתי אצל הרב גורביץ', הנחשב למלמד המעולה, בעל גישה מצוינת לילדים, שם למד את הא"ב, קריאה, סיפורי תורה וכתיבה. |
|
| |
|
| אמנם החזרה הפיזית הושלמה, אולם כעת הוטלה עליהם המלאכה להשיב בנים לחיק אבותם, וזה לא היה פשוט כלל וכלל. כאשר הדודה ניסתה לשכנע את זלמן לחבוש כיפה או לברך, הוא היה מתנגד בכל תוקף וזאת כתוצאה מהשפעת החינוך הקומוניסטי האנטי-דתי שקיבל במשך ארבע שנים.
| | אט אט החל ר' זלמן לשמור על תורה ומצוות ולעלות במעלות התורה. בר המצווה של ר' זלמן נחגגה בפאר רב, יחסית למושגים בתקופה אז. כל אנ"ש ב[[סמרקנד]] השתתפו במסיבה. ר' זלמן אף חזר על מאמר [[דא"ח]]. |
| | |
| כאשר הרב ששונקין הבחין בוויכוחים השונים שנוצרו, אמר לכלתו: "איטה, את שלך עשית. הצלת את הילדים מידי הגויים. כעת תני לי את האחריות על חינוכם".
| |
| | |
| הוא טיפל בעניין תוך הבנה פסיכולוגית. הוא אמר שקודם חייבים לתת לילדים להתרגל לסביבתם החדשה. אין ללחוץ עליהם בענייני דת; חייבים לחכות עד שזה יבוא מעצמו. כך למשל היה ביום הכיפורים. כל בני המשפחה הלכו להתפלל במקום תפילה מאולתר, רק זלמן הצעיר נשאר בבית. בערב, בסעודת גמר הצום, שאל הרב ששונקין את זלמן אם הוא אוהב מוזיקה, והמשיך, שיש אנשים שאמנם אינם מתפללים, אבל באים לשמוע את התפילה בגלל ניגוני התפילה. אמר ולא הוסיף.
| |
| | |
| זלמן עמד בהתנגדותו לכל מעשה הקשור לדת ואז הרב ששונקין דיבר על ליבו: "בין אם תרצה להאמין בה' ובתורה ובין אם לא תרצה, כדאי לך לדעת במה מדובר". זלמן שאהב לקרוא ספרים, קיבל את הטיעון. הוא נרשם לתלמוד תורה מחתרתי אצל הרב גורביץ', הנחשב למלמד המעולה, בעל גישה מצוינת לילדים, שם למד את הא"ב, קריאה, סיפורי תורה וכתיבה.
| |
| | |
| המדריכה המאמצת לא אמרה נואש. היא המשיכה לשלוח לזלמן הצעיר מכתבים בהם הביעה את געגועיה ודאגתה אליו, וכן ספרי קריאה שונים. הרב ששונקין מסר את הספרים לילד לא לפני שבדק את תוכנם. את המכתבים הוא זרק לאשפה. הוא הסביר לבני המשפחה כי אינו רוצה לנתק את זלמן בבת אחת מכל העבר, ובמיוחד מהמדריכה המאמצת, שאהב כל-כך.
| |
| | |
| באין מסירת מכתבים, זלמן לא ידע את כתובת המדריכה בלנינגרד, ולא ענה לה. כך באופן טבעי נותק הקשר במשך הזמן.
| |
| | |
| עם הגישה החכמה והבלתי לוחצת של הרב ששונקין התחיל זלמן מעצמו להתקרב ליהדות, לבקש לדעת וללמוד.
| |
| | |
| כעבור חודשים אחדים נערכה לו חגיגת [[בר מצווה]] מפוארת, לפי המושגים של אז, בשעה של דוחק וחוסר גשמי. כל אנ"ש ב[[סמרקנד]] השתתפו במסיבה. זלמן חזר על מאמר [[דא"ח]] והשומעים היו מלאי התפעלות מהישגי הילד, שלפני חודשים מעטים לא ידע צורת אות, וגם אידיש לא דיבר.
| |
|
| |
|
| ==עוזבים את רוסיה== | | ==עוזבים את רוסיה== |