1,796
עריכות
ויטבסק: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (החלפת טקסט – "ריי"ץ" ב־"ריי"צ") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
== תולדות החסידות בעיר == | == תולדות החסידות בעיר == | ||
רבי [[מנחם מנדל מויטבסק]] מתלמידי ה[[מגיד ממזריטש]] ומרבותיו של אדמו"ר הזקן, נולד בעיר. אך בימי המגיד התגורר במינסק. לאחר פטירתו של המגיד חזר לויטבסק והשתקע ב[[הורודוק]] הסמוכה, כאן ריכז סביבו אלפי [[חסידים]] ובתוכם מן הגדולים, אנשי שם, מתלמידי המגיד, ביניהם אדמו"ר הזקן. רבי מנחם מנדל היה למעשה לפי צוואת המגיד ראש החסידים לאחר ה[[בעל שם טוב]] והמגיד. מהמרכז חסידי בויטבסק הוא השפיע על יהדות [[ | רבי [[מנחם מנדל מויטבסק]] מתלמידי ה[[מגיד ממזריטש]] ומרבותיו של אדמו"ר הזקן, נולד בעיר. אך בימי המגיד התגורר במינסק. לאחר פטירתו של המגיד חזר לויטבסק והשתקע ב[[הורודוק]] הסמוכה, כאן ריכז סביבו אלפי [[חסידים]] ובתוכם מן הגדולים, אנשי שם, מתלמידי המגיד, ביניהם אדמו"ר הזקן. רבי מנחם מנדל היה למעשה לפי צוואת המגיד ראש החסידים לאחר ה[[בעל שם טוב]] והמגיד. מהמרכז חסידי בויטבסק הוא השפיע על יהדות [[ליטא]] ורוסיה הלבנה, ובימיו גדלה בהן התנועה החסידית. | ||
[[אדמו"ר הזקן]] [[נישואין|נשא לאישה]] את הרבנית סטערנא בת ר' יהודה לייב סגל מויטבסק בשנת ה'תק"ך (1760) וגר בעיר לאחר נישואיו כמה שנים. הוא המשיך את לבבות האברכים בגאונותו המופלאה. מסופר{{הערה|[[ספר התולדות אדמו"ר הזקן]] ע' 1178.}} כי באחד מסעודות העיר כיבדו אותו לומר פלפול, והוא אמר [[פלפול]] עד שכל אנשי העיר יצאו מרוב התפעלות, ואז התבטא אדמו"ר הזקן: הלשון היא קולמוס הנפש. לאחר מכן כיבדו אותו לזמר ניגון, כי בעת שהיה לומד או מתפלל הלומדים לא היו יכולים לזוז ממקומם מרוב מתיקות הניגון. לאחר שסיים לזמר את הניגון, אמר אדמו"ר הזקן: הלשון הוא קולמוס הנפש, והניגון הוא קולמוס הנפש. | [[אדמו"ר הזקן]] [[נישואין|נשא לאישה]] את הרבנית סטערנא בת ר' יהודה לייב סגל מויטבסק בשנת ה'תק"ך (1760) וגר בעיר לאחר נישואיו כמה שנים. הוא המשיך את לבבות האברכים בגאונותו המופלאה. מסופר{{הערה|[[ספר התולדות אדמו"ר הזקן]] ע' 1178.}} כי באחד מסעודות העיר כיבדו אותו לומר פלפול, והוא אמר [[פלפול]] עד שכל אנשי העיר יצאו מרוב התפעלות, ואז התבטא אדמו"ר הזקן: הלשון היא קולמוס הנפש. לאחר מכן כיבדו אותו לזמר ניגון, כי בעת שהיה לומד או מתפלל הלומדים לא היו יכולים לזוז ממקומם מרוב מתיקות הניגון. לאחר שסיים לזמר את הניגון, אמר אדמו"ר הזקן: הלשון הוא קולמוס הנפש, והניגון הוא קולמוס הנפש. | ||