בגדי כהונה: הבדלים בין גרסאות בדף

[[קובץ:כהן גדול.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הכהן הגדול לבוש ב[[בגד|בגדי]] כהונה]]

'''[[בגד|בגדי]] הכהונה''', הם בגדים מיוחדים, אותם חייבים ללבוש הכהנים בשעת העבודה ב[[בית המקדש]]. היו שני מערכות בגדים נפרדות ל[[כהן גדול]] ו[[כהן הדיוט]].

ל[[כהן גדול|כהן הגדול]] שמונה בגדים, חלקם עשוים מזהב. בגדי הפשתן: [[כתונת]] ו[[מכנסים]] ו[[מגבעות]] ו[[אבנט]]. בגדי הזהב: [[מעיל]], ו[[אפוד]], ו[[חושן]], ו[[ציץ]].  

[[בגד|בגדי]] כהן הדיוט הם ארבעה: [[כתונת]] ו[[מכנסים]] ו[[מגבעות]] ו[[אבנט]]. ארבעתם הבגדים הינם עשויים מפשתן לבן וחוטן כפול ששה. האבנט לבדו רקום בצמר, ולכן הוא כלאים, אשר התורה התירה בבגד זה.

את בגדי הכהנים אחסנו ב[[לשכת פנחס המלביש]]. רק הכהן הגדול היה מניח את בגדי ה[[זהב]] שלו בלשכתו, בלילה, או בעת שיצא מהמקדש{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=7916 רמב"ם פ"ח ה"י]}}.  

האבנט הוא אחד מבגדי הכהונה שהיה גם לכהן גדול וגם לכהן הדיוט. אורכו של האבנט, שלושים ושתיים אמה ורוחבו שלש אצבעות. האבנט נחגר על ה[[גוף]] בגובה המרפקים וכנגד ה[[לב]], ועל כל פנים, לא מעל למרפק ולא מתחת למתניים. זאת על פי הכתוב ביחזקאל{{הערה|1=פרק מד, פסוק יח}}: "לא יחגרו ביזע", במקום הזיעה.  

בפסוקים{{הערה|1=שמות לט, כז-כט.}} המתארים את עשיית בגדי [[אהרן הכהן]] ובניו, מתואר האבנט כעשוי מצמר ופשתים יחדיו, ונראה שאין הבדל בין אבנטו של כהן הדיוט לזה של הכהן הגדול. אולם בגמרא{{הערה|1=[[יומא]] יב, ב.}} מובאת מחלוקת תנאים בדבר: לפי רבי - אבנטו של כהן הדיוט עשוי [[שעטנז]] כאבנטו של הכהן הגדול, ואילו רבי אלעזר ברבי שמעון סובר שרק אבנטו של הכהן הגדול עשוי שעטנז, ואילו אבנטו של כהן הדיוט עשוי מפשתן בלבד. הראשונים פוסקים כרבי, שאבנטו של כהן הדיוט עשוי כלאים{{הערה|1=[[רמב"ם]], כלי מקדש, ח, א. סמ"ג עשה קעג. מאירי [[יומא]] עא, ב ועוד.}}.  

אכן, ניתן להוסיף לכך עוד ראיה, שכן יוסף בן מתתיהו מעיד, שאבנטו של כהן הדיוט היה עשוי שעטנז: "בתוך החגורה היו. פרחים צבעוניים עשויים שני וארגמן ותכלת ובוץ".  

=== האבנט ב[[תורת החסידות]]{{הערה|כאשר לימד ה[[אדמו"ר הזקן]] את בתו הרבנית פרידא את תוכנם הפנימי של ה[[בגד|בגדי]] כהונה, הוא לא דיבר על האבנט. ה[[אדמו"ר האמצעי]] שהתחבא מתחת למיטה (כיון שלא הורשה להיכנס) זרק לה את הגארטל שלו שתאמר לאדמו"ר הזקן{{מקור}}.}} ===

עניין האבנט הוא "הכון לקראת אלקיך ישראל", היינו זה שהאדם מכין את עצמו לעמוד לפני המלך. דכל אחד משאר הבגדים (שכל אחד שייך לחלק אחר דהגוף) מורה על עבודה פרטית, השייכת לחלק מסויים של האדם, מה שאין כן האבנט מורה על הכנה כללית לעבודה, והוא הביטול הכללי של האדם בהכינו את עצמו לעמוד לפני המלך.  

ויש להוסיף בזה על פי המבואר בעניין ה"אבנט" על דרך החסידות, שהוא כנגד המקיף דיחידה, שעניינה של [[יחידה שבנפש]] הוא -"יחידה לייחדך", שנעשה חד עם קוב"ה, יחידו של עולם.  

ויש לומר, שזהו גם הטעם ש"אורכו ל"ב אמה, מקיפו ומחזירו כרך על גבי כרך", היינו שאינו מסתפק בהכנה דכריכת האבנט סביב כל גופו פעם אחת, אלא "מקיפו ומחזירו כרך על גבי כרך" כמה וכמה פעמים, שבזה מודגשת המסירה והנתינה ל[[הקב"ה]] בתכלית השלימות, מצד [[עצם הנשמה]], בחינת 'יחידה'. ויש לומר, שזהו גם הרמז בכך ש"אורכו ל"ב אמה" (ויש אומרים שכורכו ל"ב פעמים), כמניין לב - כי "נקודה העצמית שבנפש (בחינת היחידה).. נאחזת בלב" דווקא.  

האפוד הוא בגד שהיה [[הכהן הגדול]] לובש מעל [[המעיל]]. רוחבו של האפוד הוא כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף. ואורכו מכנגד אצילי הידים מאחוריו עד הרגלים. לאפוד יש שתי רצועות היוצאות ממנו באריג לכאן ולכאן, שחוגרין אותו בהם והם הנקראין "חשב האפוד". והכל ארוג מ[[זהב]] תכלת וארגמן ו[[תולעת]] שני ושש על שמנה ועשרים חוטין כמעשה [[חושן המשפט|החושן]].  

על האפוד תופר שתי כתיפות, כדי שיהיו על כתפות הכהן. על כל כתף וכתף היה קבוע אבן שוהם מרובע בבית של זהב. ומפתח על שתי האבנים את שמות השבטים. ששה על אבן זו וששה על אבן זו כסדר הולדתם.  

אופן כתיבת השמות: כותבין שם יוסף יהוסף. ולפי חשבון הכתיבה, יש כ"ה אות באבן זו וכ"ה אות באבן זו. ובסדר הזה היו כתובים. ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולן נפתלי דן גד אשר יהוסף בנימן, באופן שהאבן שכתוב בה ראובן היא על כתיפו הימנית, והאבן שכתוב בה שמעון על כתיפו השמאלית.  

אחר כך מכניס את קצות העבותות של חושן, בטבעות של מעלה המחוברים בכתפות האפוד, מכניס את שני פתילי התכלת שבשולי [[חושן המשפט|החושן]] בשתי הטבעות של מעלה מחשב האפוד. ומורידין את השרשרות שבטבעות כתפות האפוד עד טבעות החושן העליונות כדי שידבקו זה בזה ולא יזוע{{הבהרה}} החושן מעל האפוד.

'''הציץ''' הוא טס של זהב, רחב שתי אצבעות, המקיף את מצחו של הכהן הגדול מאוזן לאוזן, וכתוב עליו בשני שורות קדש לה'. קדש מלמטה לה' מלמעלה. [[אותיות]] ה"קודש לה'" היו בולטות. הוא היה נקוב בשתי קצותיו. ופתיל תכלת למטה ממנו נכנס מנקב לנקב, כדי שיהיה נקשר בפתיל מאחורי הראש, כנגד העורף.