פרשת לך לך: הבדלים בין גרסאות בדף

בהיום יום{{הערה|[[תבנית:היום יום/ג' במרחשוון]]}} נכתב: "בראשית" היא פרשה שמחה, למרות שהסוף אינו "נעים" כל כך; "נח" - המבול, אך סוף-שבוע שמח: לידת אברהם אבינו; פרשת "לך" היא השבוע השמח באמת, בכל יום מימי השבוע 'חיים' עם אברהם אבינו, הראשון שמסר נפשו על פרסום אלוקות בעולם. ומסירות הנפש שלו הוריש אברהם אבינו בירושה לכל ישראל.

'''הקדמה''': בשבוע שעבר, [[פרשת נח]], קראנו אודות נח והמבול. לאחר המבול, נח ומשפחתו התרחבו ונפוצו על פני כל הארץ. לפני סיום הפרשה, ה[[תורה]] סיפרה על תולדותיהם של שלושת בני נח והגענו עד ל[[אברהם אבינו]] - ה[[יהודי]] הראשון.

*'''שני''' - התורה מספרת על רעב נורא שהיה בארץ כנען. מדובר ברעב הנורא ביותר שהעולם ידע אי פעם ושהתחיל עם הגעתו של אברם לארץ כנען, בו בזמן ש[[הקב"ה]] הבטיח לו הבטחות של טוב ושפע כשיגיע לארץ. למעשה היה זה אחד הנסיונות לראות האם אמונתו איתנה ב[[הקב"ה]] והאם יתלונן נגדו, אך אברם עמד בנסיון והאמין בה'. באין אוכל, ירד אברם למצרים כיון ששמע שבמצרים יש אוכל. אשתו שרי היתה אישה יפה מאוד והמצריים לקחו אותה כדי שתהיה לאישה לפרעה. אלא ששרי הצדיקה התפללה לה' והוא הביא נגעים על בית פרעה ופרעה שיחרר אותה בעקבות כך ואף נתן לה מתנות והחזירה לבעלה אברם.

*'''שביעי''' - [[הקב"ה]] כורת ברית עם אברהם ועם זרעו אחריו: כל זכר בן שמונה ימים צריך למול את בשר ערלתו. גם שמה של שרי הוחלף לשרה. אברהם עבר ברית מילה, וכך גם כל בני ביתו. אברהם היה באותה עת בן תשעים ותשע שנים וישמעאל היה בן שלוש עשרה שנים.

בפרשה מסופר, על שני מזבחות שבנה אברהם {{הערה|יב, ז-ח}}, ו[[רש"י]] מפרש הטעם לבניית מזבחות אלה. על המזבח הראשון הוא מפרש שבנה אברהם "על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל", ועל המזבח השני כתב: "נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עוון עכן והתפלל שם עליהם" [[הרבי מליובאוויטש]] תמהה, למה בנדו"ד – המזבח השלישי שבנה בחברון – שתק רש"י ולא נתן שום טעם לבניית מזבח זה? [[הרבי]] מתרץ את זה{{הערה|[[לקוטי שיחות]] ח"ל עמ' 36 ואילך}}, שמזבחות אלו נבנו בהדרגה, באופן מן הקל אל הכבד. את המזבח הראשון בנה אברהם "על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל" – כלומר, בקשר עם צרכיו שלו, זה שיהיה לו זרע ונחלה בארץ; המזבח השני נבנה במטרה נשגבה יותר, כפרת עוונות – "שעתידין להכשל על עוון עכן והתפלל עליהם". ואילו במזבח השלישי יש מעלה יתירה, שהוא נבנה לשם שמים בלבד, בלי שום כוונה של תועלת לאדם. וזהו שרש"י אינו מפרש כלום בטעם בניית מזבח זה, כי אברהם לא בנה אותו לשם כוונה "צדדית", אלא רק לכבודו יתברך ותו לא. ומה יומתק לפי זה מקום המזבח – חברון: 'חברון' מלשון חיבור {{הערה|זח"א קכב, ב (מהנ"ע). קכה, א. ועוד}}. ואמיתיות הקשר והחיבור עם הקב"ה היא כאשר האדם אינו חושב על תועלת לעצמו אלא מכוון אך ורק לכבודו יתברך.