בית חיינו (גיליון): הבדלים בין גרסאות בדף

החל מגיליון מספר 2 ואילך היה מכניס הרב כהנא באופן קבוע עותק אחד של השבועון אל הרבי דרך המזכירות. ”בית חיינו“ הוכנס מידי שבוע אל הקודש כפי שהוא, ללא ציון כלשהו על דבר המוציאים לאור, וללא בקשת ברכה וכיו“ב.  

ככל שחלף הזמן הגיליון גדל והתפתח, כמות העותקים גדלה והפצתו בין קהילות [[אנ“ש]] ברחבי ה[[ארץ ישראל|ארץ]] הלכה וגדלה. לגליון נערכה מתיחת פנים והוא עוצב בעיצוב גרפי משופר. דברים אלו גרמו לתפיחת ההוצאות לממדים גדולים. ר‘ [[יצחק ברנדלר]] שנטל על עצמו את הדפסת והפצת ה“בית חיינו“ בפועל, והדאגה למימונו, חזה בעיניים כלות ברשימת ההוצאות הגדלה והולכת, והחל לחשוב על הפסקת ההוצאה לאור. ככל שנקף הזמן וההוצאות גדלו, גמר אומר בדעתו להפסיק בהדפסת הגיליון. במהלך שיחה טלפונית שערך עם גיסו שב770 באותם ימים שיתף אותו בחובות והקשיים הקיימים, אולם מבלי ליידעו על התוכנית המתגבשת להפסקת ההוצאה לאור. הרב כהנא, ששמע על הקשיים, החליט שזהו הזמן לכתוב לרבי לראשונה על העומדים מאחורי הוצאת הגיליון, ולבקש את ברכת הרבי להצלחה. הוא כתב את הדברים על פתק אותו הכניס דרך המזכירות, כשהוא מציין את ההתעוררות הגדולה ש“בית חיינו“ פעל בקרב אנ“ש. בפתק שכתב הוא אל הרבי, לא צויין כלל אודות הקשיים בהו“ל. על פתק זה לא יצא מענה מהרבי, אולם כעבור ימים מספר - ובקשר עם הכנסת גיליון 17 דרך המזכירות (כבכל שבוע), זכתה המערכת ונתקבל מענה קודשו. המענה שניתן ביום י“ט כסלו{{הערה|על פי הדיווח על המענה ב"בית חיינו" מספר גליונות אח"כ. בספר 'שנת ניסים בבית חיינו' של ר' זלמן הרצל מופיע המענה בט"ז כסלו תש"נ.}} נכתב על גבי הגיליון עצמו וזלה“ק:

{{ציטוט|תוכן='''נתקבל ות“ח ובטח ימשיכו בזה וכל המפרט הרי זה משובח וכו‘. אזכיר על הציון.'''}}

גילוי רוח הקודש מפעים זה גנז לחלוטין את תוכנית הסגירה. החלטתו הנחושה של הרב ברנדלר הייתה, שאם הרבי באתעדל“ע מורה ש“בטח ימשיכו בזה“ - שום מכשול גשמי בעולם לא יוכל לעצור את הוצאת הגיליון. וכך הווה, למרות הקשיים והחובות הרבים שהמשיכו ללוות