2,973
עריכות
שיחת משתמש:כתית למאור: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←הרב כתית: פסקה חדשה
(←מייל: פסקה חדשה) |
(←הרב כתית: פסקה חדשה) |
||
| שורה 161: | שורה 161: | ||
יש לך מייל?--[[משתמש:יוסי מ.|'''יוסי מ. *יחי המלך המשיח*''']] - [[שיחת משתמש:יוסי מ.|שיחה]], 15:02, ד' באלול, ה'תש"ף 15:02, 24 באוגוסט 2020 (UTC) | יש לך מייל?--[[משתמש:יוסי מ.|'''יוסי מ. *יחי המלך המשיח*''']] - [[שיחת משתמש:יוסי מ.|שיחה]], 15:02, ד' באלול, ה'תש"ף 15:02, 24 באוגוסט 2020 (UTC) | ||
== הרב כתית == | |||
אני בדיוק עכשיו באמצע עבודה על ערך של מוקצה ( [[משתמש:חסיד ליובאוויטש/מוקצה]] ) , וחלק מהחיפושים בספרים וכדו', אני מוצא משהו שנראה לי גם קשור אליך...: | |||
'''ידוע הפתגם שאמר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ספר השיחות 'תורת שלום' עמ' 26) בנוגע למאסרו של אדמו"ר הזקן ממנו נגאל בי"ט כסלו, "מה הזית הזה כשכותשין אותו, הוא מוציא שמנו" (שמות-רבה, פרשה ל"ו), כן על-ידי הקטרוגים שהיו בפטרבורג נתגלה הפנימיות דווקא. | |||
בשבת-פרשת וישב תשמ"ב (התוועדויות תשמ"ב כרך ב' עמ' 575) הסביר הרבי בהרחבה את משמעות הפתגם, וביאר שישנם שלושה מצבים בעניין זה: 1. קודם הכתישה (המאסר). 2. לאחר הכתישה (לאחר הגאולה מהמאסר). 3. בעת הכתישה (המאסר) עצמו. | |||
לפני המאסר גם היה גילוי תורת החסידות, אך מובן שלא ניתן להשוותו לגילוי תורת החסידות שלאחר המאסר, שאז נפעל עיקר העניין של יפוצו מעיינותיך חוצה. אמנם, בעת המאסר עצמו לא יכול היה להיות גילוי החסידות, ולכן הרי זה לכאורה למטה יותר מהמעמד-ומצב שלפני המאסר. כאן הוסיף הרבי (לפי התוועדויות שם, בלתי-מוגה): | |||
ויש לומר שענין זה (שבעת המאסר לא היה גילוי החסידות) הוא בדוגמא לזית שנמצא תחת קורת בית-הבד (בעת הכתישה) – שיש לו דין מוקצה דהיינו, היות שבערב שבת בין השמשות לא היה הזית ראוי לאכילה (כי היה מונח כבר תחת קורת בית הבד והתחילה כתישתו). זאת אומרת, שעל-ידי שהכניס את הזית תחת קורת בית-הבד דחה אותו בידים, ולכן הרי זה מוקצה. | |||
ודוגמתו בנמשל – אי-יכולתו של אדמו"ר הזקן לומר חסידות בעת שבתו במאסר (בעת הכתישה) הוא על-דרך העניין דמוקצה. | |||
אבל לכאורה אינו מובן: | |||
מבואר בשולחן-ערוך (אורח חיים, סימן ש"י סעיף ב') שבנוגע לכל הפירות כו' (חוץ מגרוגרות וצימוקים) אין דין מוקצה אפילו אם דחה אותם בידיים, אם כן גם לאחרי שהזית נמצא תחת קורת בית-הבד היינו לאחרי שדחה אותו בידיים, אין לו דין מוקצה, ויכול להוציאו ולאכלו כו'?! | |||
והביאור בזה: | |||
האמור לעיל שגם לאחרי שדחה אותם בידיים אין בהם דין מוקצה – הרי זה דוקא כאשר חוזר בו מדחייתו ורוצה לאכול את הפירות שאז מתבטלת הדחייה בידיים, ולכן אין זה מוקצה. אבל כאשר הוא ממשיך לדחות אותם בידיים, הנה עת הדחייה הרי זה בוודאי מוקצה מאחר שאינו רוצה לאכול דבר זה. | |||
ובענייננו – כל זמן ישיבת אדמו"ר הזקן במאסר (בעת הכתישה הרי זה בדוגמת העניין שממשיך לדחותו בידיים (שדוחה את הזית ואינו רוצה לאכול), ולכן הרי זה בגדר של מוקצה. בפרט שלאחרי שמכניסים את הזית תחת קורת בית-הבד נמאס הזית למאכל אדם, מאחר שבעת הכתישה מתערב בשר הזית עם השמן והשמרים והגרעין כו', ואם-כן הרי בוודאי שממשיך לדחותו בידיים. | |||
ונוסף לזה: לדעת רבי יהודה יש דין מוקצה באוכלין שדחה אותם בידיים. ואף-על-פי שההלכה אינה כן – הרי ידוע ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים", ואם-כן האמור לעיל מתאים לדעת רבי יהודה על-כל-פנים.''' | |||
אתה מוזמן גם לעזור לי שם קצת..{{קריצה}}--[[משתמש:חסיד ליובאוויטש|ליובאוויטשפדיה]] · [[הכחלת ערכים|עושים סדר בליובאוויטש]]· [[שיחת משתמש:חסיד ליובאוויטש|שיחה]] 08:32, 26 באוגוסט 2020 (UTC) | |||