מסכת תרומות: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=[[רבי יהושע]] אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות, לבנות מעלות את השחורות{{הערת שוליים|תאנה של תרומה שחורה או לבנה שנפלה למאה תאנים של חולין חציין שחורות וחציין לבנות כולן מצטרפין לבטלה.. ואס שחורה נפלה מעלה אחת מן השחורות ואם לבנה מעלה אחת מן הלבנות והשאר חולין כשהיו. רע"ב.}}, [[רבי אליעזר]] אוסר{{הערת שוליים|אם שחורה נפלה השחורות אסורות ואם לבנה נפלה הלבנות אסורות. רע"ב.}}, ו[[רבי עקיבא]] אומר בידוע מה נפלה (שחורה או לבנה) אין מעלות זו את זו, וכשאינו ידוע מה נפלה מעלות זו את זו{{הערת שוליים|1=ב[[רמב"ם]] נפסקה הלכה כרבי עקיבא, ד"אם אין ידוע אם שחורה היתה ואם לבנה, עולה באחד ומאה מן הכל".}}.}}

טעמו של רבי אליעזר האוסר בדין זה, מובן בפשטות, שהרי במציאות לא נתערבה התרומה אלא בחמשים{{הערת שוליים|אם לבנה - בין חמשים הלבנות, ואם שחורה - בין חמשימ השחורות.}}, וממה נפשך אין מאה מהמין שנפל. וכתבו מפרשים, שרבי יהושע סובר, שכיון שאם היה רוצה היה דורסן ומערבן הכל ביחד, לכן כולן מצטרפין לבטלה{{הערת שוליים|ואף שאין מבטלין איסור לכתחילה, מבאר התוי"ט ד"הני מילי להרבות בהיתר כדי לבטל האיסור, אבל בכהאי גוונא שאינו מרבה בהיתר אלא משנה האיסור מכמות שהי' ומפרידן כאשר היה מקדם כדי לערבם יחד, בכהאי גוונא נ"ל דשרי לבטל לכתחילה"}}.

אך רבי יהושע ורבי עקיבא סוברים, שתערובת יבש ביבש מספיק גם כשהוא רק מצד הגברא - בידיעת האדם{{הערת שוליים|שאינו ידוע היכן האיסור}}. וזהו גם טעמו של רבי עקיבא שסובר ש"כשאינו ידוע מה נפלה מעלות זו את זו" - מחמת תערובה בידיעת האדם, ובנדו"ד בידיעתו הם מעורבין בכל המאה.

סתם, אלא זוהי) דרך הכל לדרוס התאנים; וכיון שתערובת דיבש ביבש הוא{{הערת שוליים|לא התערובת בפועל, במציאות, בהחפצא, אלא}} התערובת שבידיעת ומחשבת

בין רבי יהושע לרבי עקיבא היא,{{הערת שוליים|לשון הירושלמי: בשידע ושכח, על דעתי' דרבי יהושע מעלה על דעתי' דרבי עקיבא אינו מעלה.}} שרבי יהושע סובר שכיון דשכח הוי כאינו ידוע לו בשעת שנפלה, ור"ע סובר שהואיל וידע בשעה שנפלה אין מעלות זו את זו, על אף ששכח אחר כך. [[הרמב"ם]] שפסק כר' עקיבא, פסק גם כן בדברי הירושלמי, שאם ידע מה היתה= אחר שנפלה ושכח הרי כולן מדומעות.

לפי זה, מוקשית לכאורה סברתו של רבי עקיבא, למה כשידע ושכח כולן מדומעות ואין מבטלות זו את זו, הרי עכשיו כולן בכלל ספק איסור? ואין לומר דכיון שכבר נדמעו החמשים (כשידע), שוב אין מתבטלים אחר כך כששכח" - שהרי מפורש במשנה "סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה (סאה) ואחר כך נפלו שם חולין אם שגג מותר", דאף שמתחלה לא היו מאה לבטל ונדמעו, הרי כשאחר כך נפל שם עוד בשוגג מצטרפין לבטל, ולמה לא נאמר גם כאן דכאשר שכח{{הערת שוליים|וה"ז שוגג.}} הרי כולן בספק איסור ומצטרפין לבטל?

מכך מלמד הרבי, הוראה בדבר גודל ערך ידיעת ומחשבת האדם, הן בצד הלא טוב, עד כמה צריכים להיות זהיר מ[[מחשבה]] בלתי טובה, כי נוסף על חומר הדבר מצד עצמו הרי זה מזיק גם ל[[עולם]] סביבו, והן{{הערת שוליים|ומרובה מדה טובה.}} בגודל העילוי והצורך ב[[מחשבה]] טובה, לחשוב בטובת הזולת, דנוסף על העזרה במעשה בפועל או ב[[דיבור]], הרי גם [[מחשבה]] מועלת הרבה.