רב חסדא: הבדלים בין גרסאות בדף

כאשר בתו היתה קטנה, היא היתה בזרועותיו, והוא שאלה: את מי משניהם את רוצה? היא השיבה: שניהם, הגיב רבא מיד: ואני השני...{{הערת שוליים|פ"א ד[[ב"ב]].}} לבסוף נישאה אכן לרמי בר חמא, שנפטר בצעירותו, באותה שעה רבא היה נשוי, ולאחר שנפטרה אשתו נישאה לו בתו של רב חסדא. אמרותיה מוזכרות פעמים רבות בגמרא, ורבא החשיבה מאוד, עד שהיתה חשובה לו בחכמתה יותר מגופו, וכל נכסיו{{הערת שוליים|ב[[מסכת ברכות]] פרק הרואה מסופר כי פותר חלומות מסוים פתר לרבא את חלומותיו לרעה, וכך סבל צרות רבות, איבד את נכסיו, סבל צרות רבות, עם זאת אמר לו רבא: על הכל אני מוחל לך מלבד בתו של רב חסדא.}}.

הוא היה בר פלוגתא של [[רב הונא]]. אחד מהמחלוקות ביניהם היא ב[[פרשת ויגש]], בדברי יהודה ליוסף מדוע הוא נכנס למריבה עבור בנימין יותר משאר אחיו, ונקט הכתוב לשון של "ערבות", "כי עבדך ערב את הנער"{{הערת שוליים|וכן הוא גם לעיל בפ' מקץ (בדברי יהודה ליעקב), "אנכי אערבנו".}}

במהותה וגדרה של ערבות זו אומר רב הונא: {{ציטוטון|מנין לערב דמשתעבד{{הערת שוליים|באמירה בעלמא בלא קנין. רשב"ם.}} דכתיב אנכי אערבנו מידי תבקשנו, מתקיף לה רב חסדא הא קבלנות היא דכתיב תנה אותו על ידי ואני אשיבנו, - כלומר כאילו קבלתיו בידי אחזירנו לך. רשב"ם, אלא אמר רב יצחק מהכא לקח{{הערת שוליים|[[משלי]] כ, טז.}} בגדו כי ערב זר גו' ואומר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך כו'"}}.

למרות זאת, מצינו בכמה מקומות{{הערת שוליים|תנחומא. ב"ר.}} שדין ערב (שערב משתעבד מן התורה) נלמד מערבות יהודה שאמר אנכי אערבנו, וגם במדרשים ריש פרשתנו סמך דיני ערבות לערבות דיהודה.

ומבואר במפרשים{{הערת שוליים|יד רמ"ה ב"ב שם. ט"ז שם סקכ"ט ס"ב. ועוד. וראה פרישה לטור חו"מ שם. וראה תו"ש מקץ שם אות יג.}} דרב הונא ורב חסדא אזלי לטעמייהו לקמן בגמ'{{הערת שוליים|ב"ב קעד, א.}} בדין האומר "הלוהו ואני פורע", "הלוהו ואני נותן", שלדעת רב הונא לשון ערבות הן, ולדעת רב חסדא לשון קבלנות הן, ולכן רב הונא לשיטתו ס"ל דיהודה היה ערב, ולכן נקטו כמה פוסקים כן להלכה (שלמדים דין ערבות מיהודה), כי גם רבא ס"ל בגמרא שם ש"כולן לשון ערבות הן"{{הערת שוליים|1=[[לקוטי שיחות]] כרך ל ויגש [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15925&st=&pgnum=228 שיחה א]. ראה בהמשך דבריו שמסיק שגם לפי רב הונא לא היה שם ממש גדר של קבלנות כי לא היה זה ממון, אבל מכיון ש[[יהודה]] קראו בשם ערבות, למדים מזה דין ערבות}}.