אברהם אבלי גומבינר: הבדלים בין גרסאות בדף

 

רבי '''אברהם אבֶלי הלוי גומבינר''' (מכונה גם '''המגן אברהם''') ([[שצ"ז]], - [[ג' בתשרי]] [[תמ"ג]]) מגדולי ה[[אחרונים]] ומגדולי ה[[פסק הלכה|פוסקים]], נודע בשל ספרו ה'''מגן אברהם''' (מג"א) - פירוש ל[[שולחן ערוך]].

המג"א נולד בעיר גומבין שב[[פולין]] (כיום ב[[אוקראינה]]) בשנת ה'שצ"ז לאביו, ה[[דיין]] רבי חיים הלוי, שנרצח על ידי ה[[קוזקים]] בשנת [[תט"ו]]. למד תורה אצל ר' יצחק מפוזן, רבהּ הראשי של פולין. בשנת ת"כ הגיע לעיר קליש ב[[פולין]], שם לימד תחילה בחורים צעירים. רק משנודעה גדלותו, באו אליו תלמידים מבוגרים יותר וכן הוא קיבל משרת [[רב#פוסק הלכה|מו"ץ (מורה צדק)]].

בעל המג"א נודע כאדם בעל צניעות רבה, שבעטיהּ לא התפרסם כאחד הגדולים אפילו בעירו שלו, שבה לימד בחורים צעירים, שכנראה לא הכירו בטיבו. כאשר ביקר בעירו רבי [[שבתי כהן|שבתי הכהן (הש"ך)]], שאל את הלומדים קושיה חמורה, ושמע תשובה שהפתיעה אותו מפי בחור צעיר. כאשר שמע מפיו כי את התשובה לשאלה זו שמע מרבו, הביע רבי שבתי הכהן את רצונו לפגוש בו. כאשר נפגש עמו ודיבר עמו בדברי תורה, עמד על גדלותו, והתפלא שענק רוח זה חי בדירה מצומצמת ללא משרה רבנית כלשהי. הוא נזף בבני העיר על כך, והם הסכימו לתת לו כל משרה שיחפוץ. היות ששסירב לנשל אף אחד ממשרתו, נמצאה לו בסוף רק משרת [[רב]]. וכך, בניגוד ליתר מפרשי השולחן ערוך שחיו בדורו - ה[[יהושע פלק כץ|סמ"ע]], ה[[דוד הלוי סגל|ט"ז]] וה[[שבתי כהן|ש"ך]], שהיו רבני ערים גדולות או עמדו בראש [[ישיבה|ישיבות]] מפורסמות - ר' גומבינר מעולם לא כהן כרב עיר וניהל ישיבה קטנה למדי.  

 

על פי המסופר, הואיל ובדרך כלל לא היה בידו די כסף לרשום את חידושיו, הוא היה רושם אותם על כותל ביתו. ישנן עדויות מאוחרות מאלו שגרו באותו בית, כי כאשר הסיד היה מתקלף לעיתים, הייתה נראית שכבת הסיד הישנה ועליה כתב ידו של המג"א.{{מקור}}

מסופר, כי המילים האחרונות שאמר ה[[צדיק נסתר|צדיק הנסתר]] רבי [[אריה לייב שרה'ס]] לפני פטירתו היו: {{ציטוטון|"בעל המגן אברהם היה גאון אמיתי וצדיק אמיתי"{{הערה|מובא אצל: א' מרקוס, '''החסידות'''.}}.}}

המגן אברהם הסתלק ביום [[ג' בתשרי]] בשנת תמ"ג.

לעת זקנותו של [[אדמו"ר הזקן]] כאשר הוסיף אומץ וכוח בהלכה כמאמר זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהם, הוא חזר בו מהרבה פסקים שלו, מכיון שסבר כי בכוחו להכריע נגד פסקיו של המגן אברהם.

 

[[אדמו"ר הזקן]] אמר לבנו [[אדמו"ר האמצעי]], כי אמנם ראוי הוא המגן אברהם לסמוך עליו, אך מתחרט הוא על כך שסמך יותר מדי על המגן אברהם{{מקור}}.

על רבי [[נחמיה מדוברובנה]] מסופר שהיה מדייק בלשונותיו של המגן אברהם, ולומד מדקויות אלו הלכות רבות{{הערה|'''תורת מנחם''', א, ה'שי"ת, שיחת כ"ף מנחם-אב ה'שי"ת, 153.}}.