שבעת קני המנורה: הבדלים בין גרסאות בדף

שבעת קני המנורה הינו מושג שהרבי חידש בשנים הראשונות ומטרתו שיהיו שבעה בחורים בישיבה שמצטיינים בלימוד ה[[נגלה]] ושבעה תלמידים שמצטיינים בלימוד ה[[חסידות]].

בתחילת [[חודש כסליו]] של [[תשי"ט]] בעת [[יחידות]] שגרתית להנהלת ישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] ביקש [[הרבי]] מאת הנהלת ה[[ישיבה]] לבחור את שבעת הקני המנורה דהיינו שבעה בחורים ששייכים ומתאימים יותר ללימוד חלק ה[[נגלה]] שב[[תורה]] ובזה הם מצטיינים ושבעה בחורים ששייכים ומתאימים יותר ללימוד בחלק ה[[חסידות]] שב[[תורה]] ובזה הם מצטיינים.

למחרת ההתועדות הוציא הרבי פתק להרב [[מרדכי מענטליק]] בו הוא מבקש שהבחורים שמשתתפים בענין של ה"קנים" ימסרו שיעור בפני הישיבה, ומאז נהיה מנהג ב770 שבכל יום שישי בצהריים היה שיעור בנגלה על ידי אחד ה"קנים" ב[[נגלה]] ובכל ליל שבת היה שיעור ב[[חסידות]] שנמסר על ידי אחד מהקנים" בחסידות

לאחר שבועיים ב[[התועדות]] [[י"ט כסליו]] ביקש [[הרבי]] שכל הבחורים הנבחרים יאמרו [[לחיים]] ו[[הרבי]] הזכיר את שמותם, ולאחר שאמרו [[לחיים]], [[הרבי]] ביקש מהם שיתחילו [[ניגון]] והם התחילו לנגן "[[ופרצת]]" במנגינת כי אלוקים.

הרבי גם דרש מהם לכתוב את חידושיהם ולהדפיסם ב[[קובץ פלפולים]] ובאמת יומיים לאחר הופעת הקובץ הראשון [[הרבי]] הזכיר את זה בהתועדות של [[חג השבועות]] [[תשי"ט]].

הרבי רצה שזה יתפשט גם בישיבות אחרות ושלח מכתב בי"ב [[סיון]] להנהלת ה[[ישיבה]] ב[[לוד]] ומצורף את הקובץ פלפולים וביקש מהם לאמץ את הרעיון.