סיום מסכת: הבדלים בין גרסאות בדף

'''סיום מסכת''' הוא דבר המשמח ביותר, ולכן נהגו לערוך סעודת סיום לכבוד סיום המסכת - כדאיתא ב[[מסכת שבת]] (קיח, ב) "תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן".

ישנם המביאים ראיה מדברי הגמרא ב[[שבת]] דלעיל, שהרי אז לא היתה עדיין הגמרא, ואף על פי כן אמר אביי שנוהג הוא לעשות סעודה על סיום המסכת. אך הרבי דוחה ראיה זו שמכיון שגם אז למדו את ה[[פלפול]] הכתוב בגמרא נחשב סיום מסכת המשנה כעין סיום מסכת הגמרא שלנו.

הרבי מכריע גם לפי הדיעות שאי אפשר לערוך סיום על משניות, אך על סיום על כל ששה סדרי משנה, כבר נהגו ישראל לערוך סיום, ומנהג ישראל תורה.

== סיומים שונים ==

נהגו בקרב [[חסידים]], וכן נהגו בקרב חסידי חב"ד, לערוך סיומי מסכתות בתשעת הימים כדי לבטל את הענין של היפך השמחה על ידי "פקודי ה' ישרים משמחי לב". הרבי הורה שמוטב לערוך סיומים על מסכתות קלות שאפשר להסביר לכל אחד ואחת, כמו מסכת מידות וכדומה.

נהגו לערוך סיום מסכת ב[[ערב פסח]] כדי להפטר מ[[תענית בכורות]] המוטל על כל בכור. וכיון שענין הסיום הוא על מנת להפטר מן התענית, יש שנהגו לערוך סיום על מסכת תענית דווקא.

'''שבת''' הוא יום המסוגל לערוך סיום מסכת.

לשאלה אם אפשר לערוך סיום על מסכת ב[[ירושלמי]], שיש שהסתפקו בכך, מכיון שחסרות בה מסכתות, ופעמים שאין גמרא על כל המסכת (כגון מסכת נידה), הורה הרבי שמאין להמנע מכל כלל, שהרי אפילו על מסכתות [[משניות]] לבד יש שהקילו לערוך סיום, ויש שהקילו אפילו לערוך על פרק אחד בלבד סיום מסכת, וקל וחומר על מסכת שלימה בירושלמי.